טשטוש האידיאה החורבן הליטאי ישיבתי

מאז פרוץ המלחמה פחד נפל עליהם, בכל שני וחמישי נשמע התבטאות אחרת או מכתבים שנכתבו על ידי ראשי ישיבות ורבנים ליטאים, הם חוששים שהכסף יזרום לחיילים ולא לישיבות וכי יעדיפו צבא על פני ישיבה ועוד דברים כאלו. הם לא אוהבים ששולחים אוכל לחיילים הם מבקשים התנתקות מוחלטת מהם וזה קשה, מפני שכל אדם שיש בו טיפ טיפת אנושות בשעות כאלו ניצב לידי מי שעלול ליפול במלחמה, ואין זה משנה אם אתה עובד או בן ישיבה, בשעת מלחמה חייבים לעשות כל מה שרק יכולים כולל סיוע בזכויות ומצוות על מנת להשפיע ולמנוע נפילת יהודים במלחמה

אם נעקוב אחר כל מלחמות העבר בישראל לא נמצא פחד שכזה כפי שזה עתה, בעבר שמענו דברים ברורים בזכותם של הלוחמים, גדולי ישראל דיברו על זכויותיהם הגדולות, והיום לא נשמע ראש ישיבה אחד שידבר על זכויותיהם, נשמע רק איך שמזהירים את בחורי הישיבות שחלילה לא להסתכל לכיוונם להתרכז בלימוד בישיבה ולא להיות עסוקים עם סיוע לחיילים בשום דרך אפילו לא בהכנת ציצית ועניינים דומים אחרים

הגדיל לעשות רב בקרית ספר שיצא במכתב שחלילה לא יתיייחסו לחיילים, הוא חושש שיותר מדי חרדים יסגדו לצבא, כאשר מצד אחד מובן מדוע הוא חושש, ועוד יותר מדוע יש לו סיבה לחשוש, אבל מאידך האם זו אשמת הבחורים והאברכים או שמא אשמת אותם ראשי ישיבות משגיחים ורבנים שעתה משלמים על הטעות שעשו בכמה העשורים האחרונים בישיבות כשהתעלמו כליל מן האידיאה החרדית ולא מלמדים אותה, מאמינים שהשכל יבא מעצמו

נער הייתי וגם זקנתי למדתי בישיבות הליטאיות כל השנים שלמדתי בישיבה עד אחרי שנות הכולל לאחר שהיו לי ילדים, והייתי מלא וגדוש ב'אידיאה' חרדית אותה ספגתי מרבותי בישיבות ובעיקר מן המשגיח רבי חיים פרידלנדר זצ"ל ועוד אחרים, לימדו אותנו לא רק מוסר מספרי המוסר אלא הבנה והשגה איך להסתכל על דברים בצורה נכונה, לדעת איך לשקול דברים ובו זמנית גם כאשר מתמודדים עם מצבים קשים כמו מלחמות, היו אלו מלחמות של ששת הימים ומלחמת יום כיפור, לא לאבד את האיזון ושיקול הדעת. באותן ימים לא היו צריכים לחשוש שבחורים ירצו לעזוב את הישיבה, האידיאה שמאוחר יותר הפכו את השם ל'השקפה' היא שבנתה אותנו וידענו להתמודד עם מצבים כמו שאנו חיים בימים אלה. לא הייתה לראשי הישיבות כל סיבה לחשוש שיעזבו את הישיבה בגלל שסייעו לחיילים או שאמרו להם מילה טובה. האידיאה היא זו שמנעה מאתנו לפזול לכיוונים לא רצויים

כבר שלשים שנה לפחות שהישיבות התרוקנו כליל מ'השקפה' מקורית שאני קורא לה 'אידיאית' מפני שהיא שונה בתכלית מ'השקפה' של ימינו. ה'אידיאה' הייתה אמונה אמיתית נקיה מכל פניה ובעיקר פוליטיקה. מאז שנות סוף הממי"ם התפתחה 'השקפה' שהפכה את האמונה האמיתית בשליחות חיינו ל'מפלגתית' כזו שחינכה לאיך להבטיח שתמנה על קבוצה מפלגתית מסויימת מפני שהם מאמינים בדרך מסויימת. לא עוד ללמוד ספרי מוסר וממנה לקבל, אלא לקרא עיתון דבר שהיה בישיבות מוקצה. מעיד אני כאן, לפני 55 שנים בישיבה, עשיתי מנוי על 'המודיע' שאז הייתה משותפת לליטאים ולחסידים, היו אלו הרבה שנים לפני הפילוג, והיה זה המשגיח ר' חיים פרידלנדר זצ"ל שביקש שאבטל את המנוי והסביר לי כי בחור בישיבה אסור לו לקרא עיתון, אפילו 'המודיע', הראש צריך להיות רק בלימוד ומוסר, ענייני העולם תשאיר לאחרי הישיבה שגם אז הוא אמר לי שרק בצורך דחוף, בחורי ישיבה צריכים להשקיע את כל הזמן רק בעמלה של תורה ובלימוד המוסר שבלעדי זאת גם אם אתה לומד הרבה לא תגיע לשלמות בלי מוסר

ומה קרה שנים מאוחר יותר, היו מי מראשי הישיבות הליטאים שהגיעו למסקנה כי לא עוד ספרי מוסר, אלא צריכים לפתוח עיתון ששם ילמדו 'השקפה'. לא עוד 'מוסר' אלא 'השקפה', ואת העיתון לא ערכו הרמח"ל ועוד רבנים כמותו אלא נערים מנוערים שמילאו את ראשם של בני הישיבות בפוליטיקה, הפכו את הישיבות לסניפי מפלגה ולא עוד אידיאה אמיתית כזו שהתוך תוך של הבחור יהיה חדור עם מה שנכון וצריך, ומה שרק בזמנים מיוחדים למען השלום והטוב עושים, ולא מפני שמוותרים על האמונה הפנימית זו שאיננו פונים ממנה ימין או שמאל

בימינו אלה מתמודדים ראשי הישיבות הליטאים עם המציאות שנוצרה כאשר ויתרו על ה'אידיאה' למען ה'השקפה' שהפכה לפוליטית ולא עוד הבנה לתוכן החיים. החליפו את האווירה הישיבתית בחולצה לבנה וכובע ישיבתי, החיצוניות תופסת היום הרבה יותר מקום מן הפנימיות, מפני שאם הייתה אצל הבחורים והאברכים פנימיות לא היו צריכים להזהירם, הם בעצמם היו מבינים מה נכון ומה לא

דברי ראשי הישיבות והמכתבים למיניהם מוכיחים כי משהו חולה מאוד בחינוך הישיבתי ליטאי, הצעירים אין תוכם כברם, ברגע של מבחן בקלות מאבדים את התוכן, הם בוחרים בדרך אחרת עד כדי שיש היום 'בני ישיבות מודרנים' דבר שבזמנינו קראו להם 'שבבניקים' והיום הם מקובלים בחברה הישיבתית

היוונים בדורנו אינם החילונים ואפילו לא השמאלנים, אלא מכתיבי ה'השקפה' החדשה שמחקה את המוסר והפכה אותה ל'השקפה מפלגתית' והרסה את כל אשר בנו גדולי ראשי הישיבות והמשגיחים בעלי המוסר שהתכוונו לבנות בישיבה בחור שתוכנו יהיה בריא וחזק, ועתה נאבקים על הקיום. בטענות תבואו למי שמחקו את ה'מוסר' והחליפו אותה ב'השקפה'

חיים שאולזון