חלילה לזלזל במנהגים, אבל השאלה היא האם חייבים אנו לכבד משתגעים, האם כל שגעון של מישהו הופך להיות תורה? במשך השנה נמצא זמנים ואירועים היכן שישנם המשתגעים, ישנם מי שטוענים כי זה מנהגם, כמו למשל לזרוק מגבות על המדליק, מנהג שהיה ככל הנראה בכמה מקומות כפי שמעידים בצאנז ועוד מקומות, ולכן לא אזלזל בהם, אבל האם כאשר אדמו"ר מדליק נרות בדרך כפי שלא ראו מעולם הוא מתכוון לחזק את הדלקת הנרות ותוכנו, או שהם סבורים, שככל שימציאו דברים חדשים הם יזכו לחשיפה גדולה יותר. רואים את זה אצל אדמורי"ם ומשפיעים ודומיהם
מביא אני כאן דוגמא של אדם פשוט שמבקש לחקות את האדמו"ר שלו או של אחרים ומשחק את ההדלקת נרות כפי שראה, הילדים צוחקים בני הבית נהנים, האם ככה זה צריך להיראות או שמא הוא מבקש ללעוג לשגעונות
איני בעד רצינות דווקא בכל מקום כולל בהדלקת נרות, זו דרך טובה במקומות מסויימים ורעה מאוד אצל רוב הציבור הזקוק לקצת שמחה והרגשה אחרת בחנוכה, זו הסיבה מדוע יש לנו כל כך הרבה סגנונות וכל אחד נוטה לאן שליבו מושך אותו. ובכל זאת, להשתגע בהדלקת הנרות עם כל מיני קפיצות ו'שמעק טאביק' באמצע, ולהרים חנוכיה לאוויר ועוד דברים כאלו. גם אם יטענו כי היו מי שעשו זאת, לא כל שיגעון צריך להמשיך אותו. גם אם זה אולי היה מתאים לאותו מי שעשה זאת זה לא מתאים לכל אחד כולל מי שרוצה ללכת בפסיעות של מי שלא יהיה. אסור לשכוח כי ישנם מי שהולכים בפסיעותיהם ויהפכו את השגעונות האלו לתורה ממש
בזמנינו החורבן הגדול שכל קרעכץ של מישהו עושים מזה מיד תורה, זה כבר אפילו לא מנהג, ואם חלילה לא עשית כך אז אוי לך וסופך קרב, אנו מתרחקים מן המקור וכאן בעייתנו. שכחו מעיקר וטפל, עושים היום מן הטפל עיקר ובכל המקומות, אצל המתנגדים המבקשים להפוך לחסידים, והחסידים שכבר מזמן לא יודעים חסידות מהי, זה הפך להיות יותר תיאטרון אלילות ומפלגתיות, עד כדי שמחנכים שגרביים לבנות עיקר ובין אדם לחברו טפל
חנוכה הפך להיות תיאטרון, רצים לראות איך משחק הרבי הזה או הראש ישיבה האחר, התוכן כבר מזמן עבד, שומעים כמה ווערטלאך פה ושם ולא קולטים כי אור זקוק לאוויר, ואין זה ענין של שמנה ימים בלבד אלא אור שחייב להימשך על כל השנה ואת המסר הזה לא קולטים בתיאטרון והצגות, דורנו עסוק במראות וטיפשויות, ולא באיכות בריאה המספקת את פנימיותו של האדם האמור לצאת מן החנוכה עם הרבה אור, ולא עם הרבה שחקנים השולחים לנוער ולחסידיהם ותלמידיהם מסרים קהילתיים פוליטיים ואחרים וסיפוקי אגו. כמעט ולא נמצא עוד היכן שסופגים את האור האמיתי הדוחה את החושך
לצערנו, החושך הפך לאור אצל רבים וטובים, במקום להאמין בה' אחד והוא ולא אחר, עושים מבשר ודם אלוקים, נראה חסידים ותלמידים שוטים מסתכלים על הרבי והראש ישיבה שלהם שעות לצד החנוכיה, ולא נמצא אותם שעה אחת בכל השנה שהם מסתכלים על הקב"ה באותה הערצה לפחות, זו האמת המרה
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.