השמאל בפאניקה אדירה

מאת פישל קדוש

השמאל בפאניקה אדירה. אפילו יותר מזו של תוצאות הבחירות, שהבהירו כי "מלחמת בלפור" היתה בומראנג פוליטי כואב.

האיסטרטגים שם הפנימו כי על אף הסקרים שעושים פוצ'י מוצ'י לשמאל, נצחון בעזה משמעותו חיזוק ביבי ובמקרה בחירות נצחון, יתכן עם קידומת 7, ולא יעזור בית דין.

בדא עקא שבינתיים מפת הכוכבים מסתדרת שוב לטובת נתניהו, וגם הלחץ הבינוני בעולם ובארה"ב מציג אותו שוב בפוזיציה האהובה שהקנתה לו את מעמד המנהיג היחיד שיכול לעמוד מול לחצים בי"ל, מה שבסוף היום היה הבסיס לנצחונותיו הבלתי נגמרים.

סקר פילבר שמציב את המערכת בערך באותו מקום בו היתה ערב המלחמה, גם מצביע על הפוטנציאל להכרעה היסטורית במקרה של נצחון.

השמאל יודע זאת יותר מכולם ומבין כי הדרך היחידה למנוע את הקטסטרופה הפוליטית - לעצור, גם בכוח, נצחון ישראלי.

כרגיל התקשורת התגייסה למשימה במהלך שווה לבגידה במולדת בעת מלחמה, וקוראת לכניעה ישראלית, על אף שברור גם לה שאחרי 7.10 משמעותה צעד מכריע לחיסול ישראל.

בתחילה הנשק היה "החטופים". אחרי שביבי ניטרל בדרכו שלו את המהלך, בעזרת הורים שכולים והורי לוחמים, התקשורת ( בעיקר 12 ו'ידיעות אחרונות') ב'צו 8' ובעלי טורים מפמפמים את הכזב התורן: חמאס בלתי מנוצח, והוא כן, ולמעשה  לקראת תבוסה סופית, לפחות מעל פני הקרקע.

ןשוב זה קורה כמו בעבר (במלחמה לסיכול מדינה פלשתינית): מי שמתגייס לטובת ביבי זה ..חמאס. ההיבריס של סינואר, גירסה מקומית של "ויכבד ה' את לב סינואר", משחק לידי נתניהו, ועל אף ההרוגים הרבים (לא דוגמית למה שהיה קורה אם ישראל היתה פולשת לעזה ללא ה"ריכוך" שהתאפשר ע"י הטבח), כמעט הכל מבינים שאין ברירה אלא לנצח, על כל המשתמע.