'אחים' אדמורי''ם ו'ראשי ישיבות' - רעה חולה

בספרי 'אוצרות חיים' אני מקדיש עמודים רבים על ענין 'באנו אל אחיך אל עשו' מה ה'אחיך' אומר ומלמד, תורתנו תורת חיים ממנה לומדים לדורות, ולכאורה זו צריכה להורות לכל יהודי ללמוד ולדעת איך למנוע מצבים כאלו ואיך זוכים 'שאחיך' יהיה לא רק ביולוגי אלא גם במושג של 'אחיך', כאן אני מבקש לעבור לצד האחר לזמנינו מה הפירוש של 'אחיך', האם הצלחנו במשך השנים לתקן ולהבטיח כי לא יקרה אצלנו מה שקרה אצל יעקב ועשו, או שמא אנו עושים העתק הדבק ובצורה ודרך שהיא חמורה פי כמה. מפני שעשו מלכתחילה לא בחר להיות אדמו"ר או ראש ישיבה, הוא הלך בדרך אחרת, הוא ביקש להיות 'איש ציד' זו הייתה בחירה שלו. בימינו הכל הפוך, האח טוען כי הוא לא פחות 'גדול' מאחיו ושניהם רבים על אותה מלכות אותה גדולה, לא צריך לגנוב 'בכורה', מאחלים זה לזה את מה שהשונא הכי גדול אינו מאחל לאוייבו, אין בימינו קללה גדולה מזו של 'אחים' המתחרים על 'מלכות' ובעיקר על כבוד, ולא חלילה 'כבוד של תאוה' אלא 'כבוד התורה', וכפי שאמר ראש ישיבה מאוד ידוע שהיה מראשי מנהיגי הליטאים, כי הוא לא מחפש כבוד אינו רוצה כבוד, אבל מה הוא יכול לעשות שמדובר ב'כבוד התורה' והוא לא בעל הבית על התורה וממילא הוא חייב להגן על 'כבוד התורה'

בכל שנה כשמגיעים לפרשת וישלח ולומדים את ה'באנו לאחיך לעשו' זה מזכיר כל כך הרבה אדמורי"ם וראשי ישיבות ולכל כך הרבה שרבים על עניינים שגם אם אפשר להבין היכן שמדובר בכסף גדול, אבל כאשר עוסקים במי שאמורים להוות סמל ודוגמא לציבור שהם יריבו על 'מלוכה' ועל 'כבוד' כל אחד רוצה להיות 'גדול' ולא בזכותו אלא בזכות ה'ירושה', כאן נשאלת השאלה האם אנו חיים בעולם אמיתי, או שגם העולם החרדי הוא עולם השקר כפשוטו, אין עוד סמל ודוגמא ממי שאפשר ללמוד איך לחיות באמת ועל פי תורה ולא על פי 'כבוד התורה'

לפני שנים, במיוחד במאה הראשונה לחסידות אף אחד לא רצה להיות אדמו"ר, ברחו מזה מפני שמדובר היה בעבודה קשה ובחיי עניות, סבלו, זה לא היה קל להיות אדמו"ר, ומי שנטל על עצמו אדמורו"ת ידע כי מדובר בנטל, עד שבאו מי שהפכו את ה'חסידות' ל'מלוכה', וגם אם כוונתם הייתה טובה, מעשית זה הרס את החסידות, מפני שבמקום להקדיש את כל הכוחות לחינוך ולהוכחה כי מדובר במי שהוא משכמו ומעלה, זה הפך להיות ביזנעס ענק, ובכל החצרות כמעט לא מצאנו את מי שחזר למציאות החסידית המקורית, ולא לוקח כסף מן החסידים אלא נותן להם, אינו  תובע 'מעמדות' ולא בונה מרכזים עולמיים בסכומי עתק, אינו נוסע במטוסים פרטיים ואינו מבלה שבועות וחדשים בחופשות אי שם, הולך עם משרתים ומלווים עד כדי שאפילו נטילת ידיים שלו מחולק ל-17 כיבודים כפי שנהוג בחסידות מסויימת ולא נוסיף

מטרת החסידות הייתה לבנות דור שיילך בדרכי ה' על פי חסידות כאשר מנהיגיו הם מורי דרך דוגמאות למופת ולא כאלו שמורים לחסידים ללכת להכות את האח או אחים רק מפני שהוא רוצה למלוך. מה לומד בימינו מי שמכונה 'חסיד' או תלמיד בעולם הישיבות, מידות רעות ומגונות, חלקם מושחתים ורחוקים מאוד מהתנהגות ישרה, האינטרס הקהילתי בא לפני כל דבר אחר, מבקשים לבנות אימפריה פוליטית, על מנת לצבור כח ולא עוד משקיעים ב'חסידות' כפשוטו וכמשמעו, ומה אנו לומדים כי ה'אחיך' בימינו זה 'עשו' ותמיד השני כמובן הוא ה'עשו' זה אומר על האח הזה כי הוא 'עשו' וזה אומר על האח השני כי הוא 'עשו'

אחד הדברים הכי קשים שקרו לישיבות, שאין עוד ראשי ישיבות אמיתיים. בעבר החתן היה הראש ישיבה. ראש הישיבה לקח את הבחור הכי טוב להיות חתנו וטבעי היה כי הוא יעמוד בראש הישיבה. אבל היום זה עובר אוטומטית מאבא לבנים, וברוב הישיבות היכן שרוצים 'שקט' מחלקים את התפקידים ובעיקר מבטיחים משכורות שמנות לכל אחד מן האחים הבנים והנכדים, ומי שמפסידה מכך היא הישיבה שאינה עוד כפי שהייתה צריכה להיות

שימו לב, בעשורים האחרונים לא קמו מנהיגים גדולים לא אדמורי"ם ולא ראשי ישיבות. מה שהיה ועדיין יש קצת מהם הם מן הדורות הקודמים. בימינו מדובר בקרייריסטים וגדולים סינטטיים, אין עוד אחד שהוא משכמו ומעלה מי ששווה להסתכל לכיוון שלו, פרט למי שצריך אותו לא מפני שהוא משהו אלא מפני שהחסיד או התלמיד צריכים אותו בשביל לספק את האגו האישי שיוכלו לומר 'מיין רבי' (הרבי שלי) או 'מיין ראש ישיבה' (הראש ישיבה שלי), צורך טבעי ואנושי של מי שלא קולט כי באיזשהו מקום הוא זקוק ל'אלילות' כמו להבדיל הגויים העושים אלילים משחקנים בכמה תחומים

פרשתנו מלמדת אותנו כי 'אחיך' שייך רק כאשר אחד הוא יעקב והאחר הוא עשו, מדובר בעולמות אחרים, וכל אחד חי בעולם אחר, יעקב ועשו נפרדו זה מזה בדרכי שלום, אבל מעולם לא פקעה השנאה, זו קיימת עד היום הזה. ולא שיעקב חלילה רוצה שנאה, ההיפך, הוא קרה לאחיו לשלום, מי שרצה בשנאה ולא הפסיקה עד היום הזה הוא עשו, דבר המוכיח כי היכן שיש שנאה מקורה ב'עשו'

בדורנו שנאת האחים זה את זה אי אפשר לתארה, תבדקו לדוגמא מה קורה בסאטמאר כמה אוהב האהרוני את הזאלוני ולהיפך ומה מאחלים זה לזה על כל השונאים. תכנסו לבאבוב ותשמעו מה אומרים חסידי ה-48 על האדמו''ר מ-45. תכנסו לגור ותשמעו מה אומרים אנשי הרבי ר' יעקב על הבן דוד ר' שאול, עשו 'צדיק' לעומת השנאה הקיימת שם. ובויזניץ מה מאחלים חסידי ר' ישראל לר' מנדלי ולהיפך, ה' ישמור ויציל. ובסדיגורא מה שמאחלים אלו לאלו מה שהחמאס מאחל ליהודים, אני מציין כאן רק את הבולטים שבמחלוקות לאחרונה, אספר לכם כי בחסידויות האלומות יותר כמו קרעטשינעף נדבורנא, המחלוקת לא פחות חזקה,  וקחו לדוגמא את צאנז, האח מגיע לאחר עשר שנים לארץ ולא דורך בבית אחיו, השנאה הפנים חרדית היא כל כך קשה בגלל שכולם כמעט הפכו לבחינת עשו שזה יסוד השנאה

זה כלל גדול, מי ששונא את האחר הוא 'עשו', בידוע שעשו שונא ליעקב, יעקב מידתו אמת שהיא שונה בתכלית, לשנוא זו המידה הכי קשה, והיכן שקיימת שנאה יש להתרחק מהם ומהמונם. יעקב אמר לאחיו אנו עולמות אחרים ומותר לכל אחד לחיות חיים אחרים, אבל בלי שנאה. בימינו לצערנו הגדול נותרו כמה פינות היכן שעדיין לא שונאים אף אחד, הבעיה היא שה'השקפה' וה'שיטה' פיתחה 'שנאה' למי שהשקפתם ושיטתם שונה מהם. יעקב אבינו העמיד 12 שבטים שכל שבט היה לו נוסח אחר גישה אחרת, ולכן לכל שבט היה נשיא משלו ודגל משלו, כשמטרתה ברורה מותר להיות שונים זה מזה ואסור לשנא בשל כך אף אחד. לא מצאנו בתורה כולה ששבט בא בטענה לשבט אחר על הנוסח שלו וה'השקפה' או ה'שיטה' שלו. בימינו פיתחו מושגים חייתיים ברבריים של אלימות קשה היוצרת שנאה איומה, כל אלו מעדיפים את 'עשו' על יעקב, מפני שאם נקבל את דרכו של יעקב אסור יהיה לשנא, ההיפך, חייבים לקרא לאח לשלום למרות שיש בלבו עליך

כאשר לדוגמא חסידי גור שונאים את חסידי ר' שאול אלתר הם מוכיחים לעולם כולו כי הם ממשיכי דרכו של 'עשו' שפיתח שנאה קשה וכאשר הלך לקראת יעקב הוא הגיע עם 'ארבע מאות איש' להראות כי יש לו הרבה 'חסידים'. אותו דבר בעוד מקומות ששם פיתחו שנאה קשה של אלו לאלו. אם חושבים הם כי הם מהווים דמות מופת נאמר להם כאן, אתם תלמידיו של עשו לא של יעקב, מפני שאם הייתם ממשיכים בדרכו של יעקב לא היה אצלכם מושג של שנאה

אסור לשכוח, היה ליעקב כל כך הרבה שצריך היה לשנוא אותם בשל מה שהם עשו לו, ולא מצאנו במקום אחד שישנא אותם או יבקש להרגם. לעומתו אחיו עשו ביקש להרוג את יעקב. היום כאשר אנו מבקשים לדעת מי הם ההולכים בדרכו של יעקב או בדרכו של עשו, מאוד קל לשפוט, מי שמתנהג כמו עשו מעדיף את דרכו של עשו, ומי שאין אצלהם שנאה ולא מגיעים עם ארבע מאות איש להוכיח כי יש להם כח להכות את האחר, הם אלו ההולכים בדרכו של יעקב

יש כאן הרבה להאריך אבל דברים אלו נכתבים בפוסט, הארכנו מספיק בענין ואי"ה עוד נשוב לנושא - בספרי 'אוצרות חיים' כתבתי באריכות ובפרטים על ה'אחים' האדמורי"ם וראשי הישיבות שסטו מן העיקר שלשמם נוצרו והעדיפו את הטפל והרסו דור שלם וממילא דורות שיבואו

חיים שאולזון