עת ל'השקפה ו'שיטה' ועת למלחמה

קל מאוד לבקר וקשה מאוד להתמודד עם מצבים מסובכים וקשים, בימים כתיקונם בדרך כלל יש לכל קבוצה וקהילה דרך משלה, גם אם לא תמיד יעשו נכון, אבל פחות או יותר אתה יודע מה דעתם ברוב העניינים. כאשר פורצת מלחמה מתמודדים עם נושאים שבימים כתיקונם ברור מה צריך לעשות ומה אסור לעשות, ובמצב המלחמה חייבים שיקול הדעת להכריע מה הנכון לעשות בשעה כזו, רבים וטובים מבקשים לעשות את הנכון

ישנם כמה נושאים מאוד בעייתיים ביחסים הפנים חרדיים וביחסי החרדים והחילונים, ענין הסיוע בתחומים שאפשריים לכאורה אידיאולוגית, באוכל לבוש וכדומה, וישנם מי שיעשו הכל להרבות במצוות לחיילים כסגולה לישועה, וכמובן שהנושא הכי מעיק וקשה הוא ענין הגיוס לצבא, והאם בזמן מלחמה העניין שונה, או שגם בעת כזו חייבים להמשיך באותה דרך כפי שאנו נוהגים ועושים בימים שאינם ימי מלחמה

בניגוד למי שיוצאים נגד מראות הסיוע של כל כך הרבה חרדים, כותב שורות אלו חלוק עליהם, מי שיכול ומסוגל לסייע חשוב לעשות זאת מכל הבחינות, זה מוכיח כי איננו מתגייסים לצבא אידיאולוגית ולא מפני שחלילה לא משתתפים בסבלם. נכון שאנו מאמינים שתורה מגנא ומצלא, וכי ריבוי תפילות מאוד חשובות לסייע להם, ובכל זאת כאשר הם רואים שלא שוכחים אותם בשעות כאלו זה לא צריך לפגוע בהשקפה כלשהי, אם כי ישנם מי שזועמים וכועסים על אלו שמסייעים בטענות משונות

מה שאנו לומדים מן המציאות, יחס חילונים רבים לחרדים השתנה, לא ראינו מי זועקים היום 'משתמטים' ההיפך, הם משבחים את החרדים אפיל כלי התקשורת השמאלניים שאוהבים להשמיץ חרדים, בשבועות האחרונים משבחים אותם. היחס של החילוני לחרדי השתנה ואצל רבים מן הקצה אל הקצה, וטוב שפחות שונאים חרדים אם כי בימים שאינם ימי מלחמה עדיף שהם יתרחקו מאתנו אם אנחנו לא מצליחים להתרחק מהם

דבר נוסף קרה וחשוב לציון, רבים התחייבו לשמור שבת להניח תפילין ולקיים מצוות, חדרה אמונה אצל רבים וזה טוב ובריא, וכאשר אני שומע את מירב מיכאלי זועקת על שהמסיונריות החרדית מנצחת את החילוניות, זה סימן טוב לעתיד

הנושא הכי קשה הוא ענין הגיוס לצבא, האם בימים כאלו מתגייסים, או שגם עתה אסור לעשות זאת. אז נאמר ברורות, שכל מי שבאמת לומד חייב להמשיך ללמוד למרות שאנו בימי מלחמה, השאלה היא מי שאינו לומד האם מותר לו להמשיך בסדר היום הרגיל שלו, או שעליו להושיט כתף אם אכן צריכים אותו

אין זה סוד שבמשך השנים אני מטיף נגד גיוס של חרדים בכלל גם מי שלא לומד, בשל ה'חילוניות' הצבאית, מדובר בצבא שהוא חילוני, וחרדי לא יכול לשרוד שם אידיאית. מן המציאות למדנו כי 90 אחוז מן החרדים שהתגייסו יצאו משם שונים לגמרי, הצבא היכה בהם רוחנית, ואינם עוד כפי שהגיעו לצבא. אבל בימי מלחמה האם מותר לנו לשבת בצד ולא לעשות דבר כאשר רוצחים כל כך הרבה יהודים?

התלבטתי רבות בשאלה מה עדיף, מצד אחד ימי מלחמה ואז כל השיקולים האחרים בצד, מצד שני האם מותר להצטרף לצבא שאם ניאלץ לשרת בו לא בימי מלחמה וניפגע רוחנית

דעתי במצב הנוכחי בישראל, על כל אחד לעשות שאלת חכם במצבו מה עליו לעשות. מספר המתגייסים עם פרוץ המלחמה שנשמע גדול אינו כל כך גדול יחסית, ואיני חושש משינוי רציני בעתיד אם חלילה משיח לא יבא. כאשר מי שלא לומד וזקוקים לו בעת כזו, אסור לצאת נגד מי שהתגייסו. ובכל זאת אסור לשכוח כי חרדים אנחנו וזה מחייב. יום אחרי המלחמה חייבים בחשבון נפש ובצעדים שיבטיחו את עתידו הרוחני של האדם

חיים שאולזון