המלחמה הוכיחה כי אין מנהיג לעולם החסידי

אלו ימים קשים מהרבה בחינות, ואחד הקשים ביותר הוא לראות ציבור חרדי גדול המתהלך כצאן ללא רועה, אין לו מי שידריך אותו השקפתית ואחרת, אין לו הדרכה בתחומים בסיסיים, כל אחד הולך בדרך משלו ולעיתים בדרך לא דרך, לא שומעים קול כלשהו של אחד ויחיד מחברי 'מועצת גדולי התורה' החסידית, הם שותקים, ולא מפני שזו 'הנהגה', אלא מפני שזו הדרך החכמה ביותר שלא להראות את הצד האמיתי שלהם שאינם מנהיגי הכלל. בימים כאלו לא נשמע את מי שרוצים שיאמינו כי הם מנהיגים מתכנסים יחד, וקובעים תפילות מאוחדות, ממשיכים בסדר שלכל אחד הגדול שלו, וכל קהילה עושה לעצמה, מתברר שוב, כי יודעים לדבר ולהתכנס כשצריכים את הציבור לבחירות, בימים קשים כבימי מלחמה כאלו, לא שומעים אותם כלל

לומר כי אין מה לומר וכי צריכים להתפלל ולכן אין על מה להתכנס אלו דברי טיפשות ואף גרוע מכך, אלו זמנים שהציבור צריך הרבה חיזוק, ואין זה עניין לעדה וקהילה בלבד, מדובר במצב כללי שכל עם ישראל קשור בו, וחייבים לשמוע קול או קולות של מי שמחזקים את הציבור, לא על ידי 'קבלת קהל של מתים' אלא על על ידי מי שייצאו אל הציבור ויחזקו אותו לבל יפול ברוחו. שומעים על כל כך הרבה הרוגים, עברנו תקופה שהיא מן הקשות בתולדות עם ישראל, ולא שמענו אחד ויחיד יוצא לציבור ומעודד אותו

כן, נשמע על מגביות לקופות צדקה פרטיות של אדמורי"ם, נשמע מי שיאמרו חצאי מילים בשלש סעודות, אבל לא מצאנו אחד ויחיד שייצא אל הציבור הכללי פרט לאדמור אחד שיצא אל החיילים לחזקם והוכיח גדלות אדירה שעדיין יש בתוכנו אחד שחש את מצב כלל ישראל ולא רק את מצב חסידיו

נכון שהיה עוד אדמו"ר ששלח את חסידיו לשמח את החיילים והפצועים, וראינו גם את אותו אדמו"ר אוסף את חסידיו בכותל המערבי ומתפלל על מצב עם ישראל, אבל אלו שטוענים כי הם מנהיגי הציבור ויודעים לצאת לציבור כאשר זקוקים לקולותיהם בבחירות לעיריות ולכנסת, הם מסתגרים בבתיהם ולא יוצאים אל הציבור בכלל לחזקם

מנהיג הוא כזה שבזמן שצריך אותו הוא יוצא לציבור ומדבר, שומעים אותו בזמנים קשים, לשתוק לתת לימים לעבור ככה כפי שזה קורה, מביא למצב של טשטוש גדול, במיוחד בענייני השקפה דרך ושיטה במצב שכזה

אין אלו ימים רגילים שכל אחד חי כפי שהתרגל, מתמודדים היום עם מצבים קשים, וחייבים לשמוע את קולות המנהיגים שיורו מה מותר ומה עדיף לעשות אחרת, חייבים זהירות גדולה, מצד אחד להוכיח אחדות ועזרה ומאידך לא ליפול בפח שאחר כך נצטער על כך. ישנן הרבה גישות בזמנים האלו, וחייבים לשמוע קול ברור. המציאות שמפחדים לדבר, מוכיחה כי אין לנו מנהיגים שמסוגלים לעמוד במצבים כאלו, שתיקתם של האדמורי"ם הגדולים היודעים לצאת במכתבים והוראות בכל שני וחמישי בעניינים שהם עושים שם הרבה כסף, מוכיחה כי אינם מנהיגים אלא ראשי קהילות הדואגים לעצמם ולא לכלל, ולא מפני שאינם רוצים להיות מנהיגים, אלא מפני שאינם כאלו

הציבור הליטאי זכה למנהיג גדול שרק עתה יוצא לדרך, העולם החסידי שכל כך הרבה שנים עם אותם מי שמכנים את עצמם מנהיגים, אין לו מנהיג אחד ויחיד שיוכיח את עצמו בימים כאלו

חיים שאולזון