אני מצטער שאני כותב את זה. הלוואי שלא הייתי צריך.
אבל אנחנו עושים טעות.
העסקה רעה.
כולנו רוצים לראות חטופים משוחררים. הרגש משחק חזק לטובת העסקה. זו שמחה עצומה, דמעות של אושר שאי אפשר לעצור.
השאלה היא מה המשמעות של העסקה. מה ההשלכות האמיתיות שלה, אלה שלא רואים מול העיניים. לאן היא מוליכה אותנו.
ופה, השמחה לא מהולה בעצב, היא טובעת בו. ובדם ובשכול.
אני לא מדבר על שחרור המחבלים לביתם, צעד תמוה מאוד. ואני לא מדבר על כך שחיילינו ישלמו בחייהם על ההפוגה הביזארית הזו באמצע המלחמה. ואני לא מדבר על הלחץ המדיני שיבוא בתום ההפוגה. ואני לא מדבר על הלגיטימציה העולמית לחמאס.
כל אלה נזקים בטווח הקצר, שיקשו עלינו מאוד לנצח.
אבל יותר חשוב מכל אלה הנזק בטווח הרחוק. ההשלכות של המדיניות הזו.
וכאן ההיסטוריה מלמדת, והשכל אומר בצורה ברורה – ואגב זה לקח שפעם, כשהמנהיגות בישראל הייתה ריאליסטית וישרה, לא היה בכלל במחלוקת בין ימין ושמאל – עסקאות כאלה הן רעות.
הן רעות, מפני שהמשמעות שלהן היא עלייה גדולה במוטיבציה לפגוע, לרצוח, ובעיקר לחטוף.
זאת המשמעות האמיתית. זה עולה בדם. הרבה דם. נכון, זה דם עתידי, הוא לא מול העיניים כרגע. אבל הוא יגיע.
וכאן זה חמור במיוחד. וסלחו לי, אבל אני חייב להגיד את זה בצורה הכי קרה וקשה, כי ככה האויבים השטניים שלנו רואים את זה: משתלם לחטוף נשים וילדים.
אנחנו משחררים השבוע 50 נשים וילדים שחמאס חטף, אולי יותר, וכולנו שמחים בשחרורם.
אבל הדרך שבה הם משוחררים מעלה את הסיכון למיליוני הנשים והילדים במדינת ישראל.
הם הופכים למטרה מאוד משתלמת.
וזה יעלה לנו ביוקר.
זה יעלה במחיר אמיתי וממשי. כמו שאמרו כל המפוכחים בעסקאות הקודמות, וכפי שבדיוק קרה.
העתיד הזה לא דמיוני. הוא לא "ראיית שחורות". להפך. הוא מפוכח. הוא מבוסס. הוא מושכל ואמיתי. הוא לקח היסטורי והבנה ריאלית של המציאות.
אז מה לעשות? לנצח. ולנצח עוד. ולפגוע עוד. ולהרוג בהם. לא לספר סיפורים שאחר כך מה נעשה להם. ושעכשיו נשדר חולשה, אבל בהמשך נהיה קשוחים. נתנו לחמאס הישג גדול. תסתכלו איך הם חוגגים אותו בעולם הערבי והמוסלמי.
אין חלופה לניצחון עד הסוף. ועל הדרך כדאי לקחת בשבי עוד ועוד חמאסניקים ותומכי חמאס. בישראל, וביו"ש, ובעזה. עוד ועוד.
ואז, בסוף, נעשה חילופי שבויים. השבויים מהמלחמה, תמורת כל החטופים משבעה באוקטובר.
אחרי שיהיו להם 20,000 חמאסניקים הרוגים, הנהגה הרוסה, רצועה כבושה, ואלפי שבויים.
ואז יהיה להם פחות אינטרס לעשות את זה עוד פעם.
אין אין דרך אחרת.
זה עצוב, זה טראגי, זה כואב. אבל זה מה שנכפה עלינו, וזאת הדרך לשמור ככל האפשר על כלל הנשים והילדים שלנו.
משפחה רואה את יקיריה, זה הכי טבעי בעולם. התפקיד של מנהיגות היא לראות את היקירים של כל המשפחות, גם אותן, אבל גם את אלו שישלמו את המחיר בהמשך.
העסקה הזו עושה את ההפך.
הממשלה הזו עושה את ההפך.
וזו טעות חמורה.
(דוקטור רן ברץ)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.