מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערש"ק פרשת וירא תשפ"ד, לידידיי היקרים קוראי ולומדי 'מעדני הפרשה שיחיו.
כבר סיפרתי כאן בעבר את הסיפור על יהודי שהיו לו בית מלא בילדים לא מחונכים, ידם בכל ויד כל בהם ושמם 'הטוב' יצא למרחוק ואף אחד לא הסכים להשכיר לו דירה.
נסע האיש לשכונה אחרת וחיפש דירה להשכרה ואמר למשכיר כי זה עבור זוג בלבד ללא ילדים, המשכיר חתם איתם הסכם.
לא עבר יום אחד והבעה"ב שהתגורר בדלת ליד, שומע צרחות אימים וקולות נפץ וקפיצות בבית המושכר, נקש המשכיר על הדלת ולמולו קפצו חבורת זאטוטים פראיים, קופצניים וקולניים ונהיה לו חושך בעיניים.
קרא האיש לשוכר ושאל: למה רימיתני? הלא סוכם 'ללא ילדים'?
זה ילדים? אתה רואה כאן ילדים? שאל האבא, 'אלו חיות...'
סיפור זה מרומז בפרשתנו: המלאך בא לבשר לאברהם ששרה אשתו תיפקד ותלד בן, והמלאך כבר ידע שאברהם התבטא בעבר: 'לו ישמעאל יחיה לפניך' (שברוח הימים האלה, אפשר לפרש: הלואי שירצה לחיות, הרי הוא 'מתאבד') ולכן אמר לו המלאך בזה הלשון:
'כעת חיה ולשרה בן' שפירושו: מה שיש לך כעת בבית, זה לא ילד, זה חיה רעה, 'מה שיוולד לשרה, זה יהיה בן'.
. . . . . . . .
מסופר על ילד שקרא תהילים והגיע לפסוק 'ואנכי תולעת ולא איש' ונשא הילד ק"ו בעצמו, אם דוד המלך הגדול והחשוב החשיב עצמו תולעת, אני הקטן עאכו"כ, ומאז אותו יום התחיל הילד לנהוג כתולעת וכל אימת שראה עוף או תרנגול, היה נס ומתחבא כדי שהעוף לא יכרסמנו בחרטומו.
ההורים לא ידעו לשית עצות בנפשם ולקחו אותו אל רבנים ומקובלים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים, יועצים ופדגוגים ולאחר טיפול ממושך הודיע הילד כי הוא הגיע למסקנה, שהוא אכן לא תולעת, אלא איש ככל האנשים והכל על מקומו בא בשלום.
בין כסא לעשור, יצאו בני המשפחה לערוך כפרות, ויהי אך ראו ראה הילד את לולי התרנגולים בהמוניהם, נס מנוסה גדולה כל עוד נפשו בו.
רץ אביו אחריו ובקושי השיגו ושאל אותו: הלא אתה בעצמך כבר הודית, כי יודע אתה שאינך תולעת?
ענה הילד: נכון, אני כבר יודע מזה, אבל אינני בטוח שהתרנגולים כבר יודעים מזה...
את הסיפור הזה סיפרתי השבוע, כאשר דיברתי דרשה והבאתי את דברי הגה"ק רבי יונתן אייבשיץ בספרו 'יערות דבש', שם הוא כותב כי יום חג שמחת תורה נקרא 'אחרית הימים', שהוא היום האחרון של הימים (טובים) של מעגל חגי השנה שמתחיל בפסח. ואם אכן, כפי הנראה, המלחמה שפרצה בשמחת תורה, היא מלחמת 'אחרית הימים' כפי שמשתמע מהרבה דברי חז"ל, הרי שהיא מלחמת 'אחרית הימים' תרתי משמע, 'אחרית הימים' כפשוטו (סוף ימי עולם) ביום 'אחרית הימים' היא שמחת תורה.
הוספתי רמז נאה שעלה בדעתי, בפרשה הבעל"ט חיי שרה, מסופר 'ויברך הגמלים לפנות ערב, לעת צאת השואבות' ומרומז בזה הענין הנזכר, 'ויברך' פירושו שהוריד על הברכיים (כפי שמורידים את השבויים על הברכיים וכמנהג הישמעאלים לכרוע ברך) 'הגמלים' זה כלי הרכב של הישמעאלים והערביים כידוע וככתוב 'והנה אורחת ישמעאלים באים וגמליהם' וכו'. 'לעת ערב' לקראת הגאולה, ככתוב 'והיה לעת ערב יהיה אור'.
'לעת צאת השואבות', היינו ביום שמחת תורה שהוא מוצאי היום שמסתיים 'שמחת בית השואבות'.
גם הבאתי את דברי הגמ' שלקראת הגאולה ירצה הקב"ה לעורר את ישראל לתשובה, 'הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב', והסברתי, למה נקט 'כהמן' ולא כפרעה? והתירוץ: שהקב"ה אכן שלח לנו את הגזירות מאותה מדינה שהמן בא ממנה, הלא היא פרס – איראן.
והבאתי עוד מדרשים שמוכיחים שיתכן שהנה זה בא ואנו הדור שנזכה למה שאבותינו ואבות אבותינו כל הדורות ציפו וייחלו והלואי ובניסן הבעל"ט כבר נחגוג בביהמ"ק את קרבן הפסח בטהרה.
קם אחד מהקהל ואמר: כבוד הרב, הכל טוב ויפה, שמענו ידענו, רק חבל שמשיח עוד לא יודע מזה...
כתגובה, סיפרתי לקהל את הספור של הילד והתולעת...
בסוף הדרשה ניגש אלי יהודי תמים ורציני, ואומר לי: חבל, בדיוק השנה יש אדר ב' ונצטרך להמתין עוד חודש.
עניתי לו: תסתכל חיובי, פשוט נותנים לך עוד חודש להתכונן.
יהי רצון שיכנסו דברינו אלו לרצון לפני אדון כל ויגאלנו בקרוב ממש.
בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.