רגעים של השבוע - פרשת וירא
הטנק שהופיע לפתע והציל יישוב שלם / מהאוניברסיטה לטנקים עד לימוד שחיטה במוצאי שבת / הסעודה במוצאי שבת ותמונות הסטאטוס / הן עם לבדד ישכון
א. על ניסיך ונפלאותיך
"מיד כאשר שמעתי על מה שקרה, לא הפסקתי לחשוב על אחותי, גיסי וילדיהם. וכך במשך שני ימי החג", הוא נשם עמוק ומראה פניו חזרו להיראות כמו באותה שבת שחל בה שמיני עצרת ולמחרת שמחת תורה. "הם גרים בישוב 'סעד' הקרוב מאוד לגבול עם 'עזה', וחששתי מאוד לחייהם". כך מספר לי ידידי, המחנך כאן בת"ת, הרב יוסף יצחק דלוון. אתמול קישר אותי עם גיסו, ר' יניב עקיבא, שבתפקידו משמש כמנהל בית הספר למלאכה בנחלת הר חב"ד שבקריית מלאכי, ועם משפחתו הוא גר ב'סעד', יישוב דתי, פחות מ-4 ק"מ מעזה.
הוא מתאר את הנס הגדול שקרה להם: "התעוררתי לקול האזעקות ויריות שונות, ומחוסר ברירה פתחנו את הטלפון. התברר, כי לפני למעלה משעה חדרו מחבלים ליישובים הקרובים אלינו. המקום שלנו סגור בשבתות ובחגים, ורגלית הגיעו אלינו פצועים שהצליחו לברוח מיישוב סמוך, ורק כך הבנו שיש חדירה גדולה של מחבלים. נעלתי את הבית, לא לפני שאספנו אל ביתנו שכנה מבוגרת גלמודה. בתוקף תפקידי בשמירה ובטחון, טלפנתי לכל חברי צוות החירום לצאת ולהילחם. אבל רק לפני שבוע נודע לנו מה היה. מתברר, כי טנק עבר בסמוך לכניסה הראשית של היישוב, החיילים שבתוכו זיהו מחבלים שמתכננים לפרוץ אלינו, והם ירו וחיסלו כ-20 מחבלים, ופצעו כארבעים. בהמשך התגלה כי מחבלים אחרים מנסים לפרוץ אל היישוב מכיוון אחר, אף הם חוסלו בחסדי שמים בידי כיתת הכוננות של היישוב, בקרב שנמשך 3-4 שעות".
ב'סעד' מתגוררים כמאתיים וחמישים משפחות, בית כנסת מפואר שוכן במרכזו ורבים מהתושבים מתפרנסים מחקלאות.
מסמכים שנתפסו על גופות המחבלים שתכננו לכבוש את 'סעד', מגלים כי הם תכננו לתקוף את כל מבני הציבור ולטבוח בתושבי היישוב.
הוא מסיים את דבריו במסר חזק של אמונה: "אני לא יודע חשבונות שמים, ולצד האבדון הגדול של חברים מהיישובים מסביב, ולצערנו גם שני נערים מ'סעד', אחד מהם שטיפל בילד מיוחד בקיבוץ בארי - הרי שיש לנו הרבה תודה לקב"ה על הנס הגדול שקרה לנו. נס בלתי נתפס. העם היהודי אומנם קיבל מכה קשה, אבל אנחנו עם חזק, ובע"ה נמשיך לבנות, לחזק ולנצח את אויבינו"!
ב. והגדת לבנך
"אני באמצע פרויקט כתיבת ספר המתעד סיפורי גבורה של נשים יהודיות בתקופה הסובייטית. הילדים של הדור הזה חייבים לדעת מה היה לפני דור!". הקשבתי, והסכמתי כמובן עם דבריו, אך הוספתי לו כי גם עליו עצמו צריכים שיידעו קצת. "אף פעם לא כתבתי על עצמי ואין צורך" - הוא עונה לי בענווה המאפיינת אותו כל כך, את ר' חיים-אהרן הלוי פייגנבוים.
כבר מספר שנים לא שוחחנו, ועתה טלפן רק כדי לדרוש בשלמו של הרב שליט"א, אבל רוחו הייתה טובה עליו, וניצלתי את ההזדמנות לשוחח איתו על עצמו. אני מכירו מאז עלה לארצנו הקדושה לפני למעלה משלושים שנה. היינו שכנים בירושלים, ואחר-כך בידידות רבה כשהגיע פעמים רבות למוסקבה, במסגרת תפקידו כמנהל בישיבה שהקים הרב עדין אבן-ישראל ע"ה.
אני שומע את זוגתו משדלת אותו "דערצייל עם אַביסל" (ספר לו מעט), והוא נעתר: "נולדתי במוסקבה להורים שהגיעו מברדיטשוב"... יהודי ששורשיו נטועים בעיר זו, ששמו של סניגורן של ישראל קרוי על שם העיר - לא פלא שהוא גדל להיות עדין נפש ובעל נשמה מיוחדת שכזו.
והוא ממשיך: "אבי זכרונו-לברכה היה קצין בצבא האדום, וכשחזר מהמלחמה דאג להביא בעבורי מלמד טוב, גם להכין אותי כראוי לקראת בר-המצווה. כשגדלתי, נכנסתי לאוניברסיטה בה למדתי על מטוסים וטנקים, מה שגרם לי לזכות בתואר 'סירובניק' (- יהודי שסורב בידי השלטון הקומוניסטי דאז לצאת מברית המועצות) למשך שנים רבות, ובהמשך אף לאשתי לא נתנו לצאת מחוץ לגבולות המדינה. תקופת מה אחרי נישואיי, הייתי נוסע בכל מוצאי שבת לפטרבורג כדי ללמוד שחיטה יחד עם הרב יצחק קוגן שיחי' אצל ר' מוטל דער שוחט ע"ה, וכך דאגנו לספק בשר כשר ליהודי רוסיה".
הוא ורעייתו המסורה גרים בירושלים, באותה דירה מאז עלו לארץ הקודש, ואף זוכים וכל צאצאיהם שיחיו חיים בארץ, וממשיכים את מורשת האבות.
ג. שטות דקדושה
אנחנו חיים בעולם של שטויות. רשתות החברתיות בטלפונים הניידים כבשו זקנים כנערים, המשקיעים זמן יקר לשטויות והבלי עולם. וכדי שנוכל להתמודד עם כל זה, אנחנו צריכים לעשות 'זה לעומת זה', את השטות הפנימית שלנו. אם העולם כולו מתנהג בצורה לא הגיונית, ואנחנו מתעקשים לשמור על חוקי ההיגיון, הרי שנפסיד חלילה במערכה. אם כולם משתטים, גם אנחנו צריכים להשתטות. אבל השטות שלנו לא תהיה למטה מן השכל, אלא למעלה ממנו - שטות דקדושה!
אני לא זוכר מתי בדיוק זה החל, אבל מזה מספר שנים טובות שאני מצלם מדי מוצאי שבת קודש את צלחת המרק שזוגתי מכינה לכבוד סעודת מלוה מלכה. בכתבי האריז"ל כתוב, כי יש לומר בסעודה זו "דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא", שכן שלוש הסעודות של השבת הן כנגד שלושת האבות, ודוד נחשב הרגל הרביעית שבמרכבה, ולכן יחד עם התמונה אני מפרסם את מה שהאריז"ל כותב שיש לומר, ומעלה ל'סטאטוס' שבואטסאפ האישי.
את כמות המשובים שאני מקבל על פרסום זה לא אוכל לפרט, שכן רבים הם מספור, ואלו מגיעים מאנשים שונים וממקומות רחוקים. רבים אמרו לי, כי פעמים רבות במוצאי שבת בשעה מאוחרת, הם נזכרו בזכות התמונה שעדיין לא אכלו מלוה מלכה, ומיד התיישבו לאכול; ואחרים סיפרו שהחלו להשקיע יותר בסעודה זו, בתבשיל חדש ובכלי מפואר - כפי שכתוב בהלכה.
לאחרונה נודע על-כך לאאמו"ר שיחי', והוא הציע לי להוסיף מדי שבוע ציטוט ממקורות חז"ל על חשיבות סעודה זו. זכיתי לקיים את הצעתו, וכבר מספר חודשים אני מצרף לתמונה פסקה או ציטוט בלשה"ק וברוסית, מהשולחן ערוך, שיחות הרבי וכדומה - וב"ה התגובות הולכות ומתרבות, ומגלות עד כמה אפשר וצריכים לנצל את השטות בעולם לשטות דקדושה, ולכל אחד יש כוח לזכות את הרבים בכל קצווי תבל.
ומי שמתקשה עד היום להקפיד על סעודת מלוה מלכה - הרי בתקופה זו, כאשר השבת יוצאת מוקדם מאוד, יש די והותר זמן כדי לקיים את הסעודה בניחותא, וכפי המובא בהלכה: "מצווה מן המובחר לסעוד במוצאי שבת סעודת מלווה מלכה, כדי ללוות את השבת ביציאתה. וצריך האדם לפרוס מפה ולסדר את שולחנו כמו בסעודה של ממש, וטוב לבשל בשר או תבשיל אחר לסעודה זו".
ולתמונת השבוע שלי: שומר ישראל
זה לא סוד, שיהודי רוסיה נמצאים כעת בסיטואציה לא פשוטה, ומתמודדים כמו בהרבה מקומות בעולם, בעקבות הלחימה כעת בעזה.
אך בשונה מארה"ב וכמה מקומות באירופה, בהם מתקיימים הפגנות ותהלוכות בעד ארגון הטרור חמאס, כאן ברוסיה הדבר נאסר, ולא נותנים לאף אחד להרים ראש בנידון.
לפני שבוע נערכה אסיפה חשובה בקרמלין, בה קרא הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א בפני הנשיא פוטין, להגביר את המאבק העקבי והבלתי מתפשר בקיצוניות, ועל כך שיש לבודד ולהשמיד את ארגוני הטרור.
אדוני הנשיא! כל מאמין יודע, שאין שום דבר מקרי בחיים. אנו נפגשים כאן היום, בימים הסמוכים ל-4 בנובמבר, המצוין כ'יום האחדות הלאומית'. אחדות לאומית היא זאת שמייחדת את רוסיה. כאן מרגישים כולם שלווה וכבוד הדדי בין כלל האנשים, גם ממדינות אחרות, תרבויות מגוונות ואמונות שונות.
במדינות רבות אחרות, לא רק שאין פרויקטים משותפים, אלא שאנשים אפילו לא יכולים להיפגש סביב שולחן אחד. אבל בחסדי שמים, כאן זו כבר מסורת ארוכת שנים, ובשנים האחרונות היא אף הפכה חשובה ורלוונטית עוד יותר. ברוסיה אין לנו את המתח הזה, אין עוינות מאחד לשני. אנשים פה לא יוצאים לרחוב עם הפגנות בעד ארגוני הטרור, כי כולנו יודעים שהן משמשות את הקיצונים שיש בכל מקום - וגם כאשר מתכננים הפגנה האמורה להיות מחאה שלווה, בפועל היא מובילה לא פעם לאלימות"... כך סיים הרב הראשי את קריאתו, שזכתה לפרסום רב ברוסיה כולה, והמשטרה אכן הגבירה את הנוכחות, בכל המוסדות היהודיים בכל המדינה.
וכאשר ניסו ביום ראשון מאות מוסלמים להשתלט על מטוס מישראל שנחת במחצ'קלה שבדגיסטן, רבים שמחו לאיד: הנה, גם ברוסיה מפגינים ומפחידים יהודים. אכן, זאת הייתה טעות של המשטרה במקום, שלא הבינה את גודל הסכנה, לא התכוננו ולא ידעו איך להתמודד עם הקהל הגדול שהתחיל להשתולל.
אבל השלטון כאן הגיב מהר וחזק עצרו את אלו שהפרו את החוק והודיעו שהולכים לקבל עונש על כל מה שעשו. למחרת אסף הנשיא את כל השרים וגינה את המעשה, מושל דגיסטן סרגיי מליקוב נשא נאום חריף נגד הפורעים, והזהיר את אלו שעדיין לא נתפסו על ידי המשטרה.
יחד עם זאת, עלינו לזכור שאין שלווה ליהודים בעולם. לעיתים יש לנו מנוחה בארצות נכר; לפעמים אנו יודעים רגיעה בארץ אבותינו, אך מסיבות כאלו או אחרות, קמים לעומתנו בכל פעם מחדש. פעילות הקיום היהודי מחייבת מעש בלתי פוסק. ולכן, בראש ובראשונה, צריכים אנו לזכור את מעמדנו, לא להיתפס לאשליה כי ייתכן מצב בו נתקבל למשפחת העמים ולהיות כאחד מהם. האירועים השונים שאנו עדים להם, בעצם באים כתזכורת לכולנו כי עם ישראל הוא 'עם לבדד ישכון'. ויחד עם זאת יש לזכור שלא לחדול מלשאת תפילה ותחינה לשוכן במרומים, שיחוס ויפדה, יגן ויציל ויושיע אותנו מיד כל רודפינו בכל מקום שהם.
בד בבד עם זאת חייבים להרעיש עולמות, ולעמוד על כך שרשויות וממשלים ברחבי עולם יתייחסו בכל חומרת הדין ובכל הרצינות הראויה לכל פגיעה נגד יהודים, ובע"ה נדע רק ימים טובים!
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.