מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערב שבת קודש פרשת עקב תשפ"ג.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
השנה, לקחתי על שכמי פרוייקט קטן, זה לוקח לי די הרבה זמן במשך השבוע, אך אני עושה זאת כהשקעה, שתיטיב עמי עד אורך ימים ושנים בעזהי"ת, ולפי הבטחת חז"ל גם תאריך ימי ושנותיי.
כל השנים, כאשר אני עובר מידי שבוע על הפרשה 'שנים מקרא ואחד תרגום', אני עושה זאת באופן כזה בדרך כלל: אני קורא בשני בתי כנסת את הפרשה בתורה ביום השבת, ואח"כ עובר על התרגום פעם אחת. אך בעוד שאת דברי הפרשה אני מבין, כי הרי זו השפה הרהוטה שלנו, הרי, שאת דברי אונקלוס, שהיא שפה שאיננה שגורה בפינו, לא כל המילים מוכרות ומתפרשות במוחנו.
יש עם זה בעיה, כי תרגום אונקלוס נועד כדי שנתבונן במילים ונגלה פירושים שאונקלוס הוסיף וביאר את דברי התורה, ואמנם, גם אם לא מבינים את המילים יש לעבור על התרגום, אבל ברור שיש להשתדל להתבונן בדבריו.
בתחילת השנה, בעודי משוטט בחנות הספרים הסמוכה לביתי, מצאתי סט חמשה חומשי תורה שנקרא 'חומש רבתא', והיחודיות של החומש הזה, שתרגום אונקלוס, מודפס באותיות גדולות, שזה ודאי יקל על הענין להתבונן בדברי אונקלוס.
רכשתי החומש וקניתי מיד גם 'לורד זרחן צהוב' והתחלתי לסמן על כל מילה שהתרגום משנה מהתרגום המילולי הפשוט, או כל מקום שמוסיף נופך, וכך ארויח שבחמישים שנים הבאות, בעזהי"ת אקרא שמו"ת מתוך החומש הזה והסימון הזרחני יעורר אותי להתבונן בשינויים, וכבר הבטיחו חז"ל שכל הקורא שמו"ת מאריכין לו ימיו ושנותיו.
השבוע כשהגעתי לפסוק 'את ה' אלקיך תירא' נזכרתי בסיפור שקרה לי לפני מס' שנים (ובו גם פתחתי את הגליון של מעדני הפרשה, השבוע).
את ה' אלקיך תירא דברים י כ. (גם ו יג)
השתתפתי פעם באירוע וישב לידי יהודי, שהיה לבוש בגדי שיראין כתלמיד חכם ומשיחו ושיגו, הבנתי כי הוא גם מחשיב עצמו לתלמיד חכם וממילא, מצפה שינהגו בו כבוד כת"ח.
אך לאחר שיחה איתו, שמעתי ממנו סגנון דיבור, שאינו מתאים לת"ח וכל מיני משפטים של ביקורת שיצאו מפיו, צרמו לי. והבנתי, שגם אם נניח שהוא אכן ת"ח, אך יראת שמים אין בו. וכאשר הגדיש את הסאה, סברתי שעלי להעמידו על מקומו.
אמרתי לו: הן ודאי מכיר אתה את דברי הגמרא המפורסמים קידושין נז. 'שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע ל"את ה' אלקיך תירא" פירש, א"ל תלמידיו: רבי, כל אתין שדרשת מה תהא עליהם? אמר להם, כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך קבלתי על הפרישה, עד שבא רבי עקיבא ולימד "את ה' אלקיך תירא" לרבות תלמידי חכמים'.
האיש הנהן בראשו, ברור שמכיר, כל בר בי רב יודע מהגמ' המפורסמת הזאת, שאין לך דרשן שלא עשה ממנה מטעמים.
המשכתי ואמרתי לו: שמעתי פעם ווארט על זה בדרך צחות: 'את ה' אלקיך תירא, לרבות תלמידי חכמים', היינו, 'לרבות ת"ח', שאף עליהם מוטל הציווי 'את ה' אלקיך תירא' כלומר: גם ת"ח צריך שיהיה יר"ש.
סיימתי: תמיד התייחסתי לווארט הזה כאל בדיחה, כעת, אחר ששמעתי את סגנון דיבורך, ובהנחה שאתה באמת ת"ח, אני נוטה לחשוב שהווארט הוא לאו דוקא בדרך צחות.
האיש הבין היטב למה התכוונתי וכמטיף מוסר אמר לי: לזה קוראים 'מגלה פנים בתורה שלא כהלכה', זה סילוף הפשט ממש, שהרי כל הטעם שנחמיה העמסוני החליט לפרוש, מפני שרעדו ידיו לפרש 'את' לרבות עוד מישהו שיש לירוא מפניו.
אמרתי לו: נכון, ברור שחז"ל התכוונו בדיוק כמו שהסברת, אבל לא לקחת בחשבון, שהפסוק הזה נכתב פעמיים בתורה, פעם אחת בפרשת 'ואתחנן', שעל זה סיפרו בגמ' את סיפורו של נחמיה העמסוני ור"ע.
אך פסוק זה נכתב פעם שניה בפרשת 'עקב' (דברים ו יג). ולכן יתכן, שהתורה כתבה זאת פעם שניה, כדי שגם יהיה אפשר לדרוש 'את – לרבות תלמידי חכמים' כפי שפירשתי לך.
מאז ועד סוף האירוע, הוא שתק, לשמחתי.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.