תוכו אכל, קליפתו זרק – אזהרה לשטחיים!

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

כתב לי יקר שאלה, שבמחשבה שניה נכון לענות עליה מכאן. לא בגלל שהיא קלה, אלא אדרבא, בגלל שהיא קשה מאוד. וכה שאל:

"האם אפשר לקבל אצלכם הסבר אודות הנהגתו של הגאון רמ"ש זצ"ל אני יודע היטב אודות גאונותו המיוחדת בתורה ואישיותו הענקית, אבל אולי יוכל כב' להסביר לי את הנהגתו לגעור וגם בת"ח? אני לא שואל כדי לקנטר אלא כדי להבין".

בתודה מראש

לפני שאדבר על מו"ר, אבקש להשיל נעלי מעל רגלי. אפס וקטנטון אני לעומתו ודיבור עליו – ובעיקר דיבור גלוי וישיר – יכול ליהחשב כחוצפה המעידה על בעליה.

היחס שאנחנו מורגלים לתת לרבותינו הוא כזה שאינו מאפשר לימוד מהם. אנחנו לא באמת לומדים מהם וממעשיהם, אלא לומדים מהדמות שטווינו וארגנו במו מוחנו. כולנו גדלנו על סיפורי נפלאות על גדולי עולם ודמויות מצוירות אלה, הן הדמויות להן אנחנו סוגדים והם המהווים לנו מגדלורי התכווננות.

לא אחת כתבתי כאן נגד הבאבא מעיישש שממלאים לילדים בראש, ומבחינה זו, רוב הציבור נשאר בגדר ילדים. ממש תינוקות שנישבו. מו"ר הגרמ"ש שפירא זצ"ל, היה מרבה לדבר על המושגים שלנו שנקנו בעת שהיינו בגן הילדים ונחרתו בנו כל כך טוב, שדמותם של גדולי העולם, נשארת ברמת התפישה של הגננת.

אחרי הקדמה זו, אזהיר מהשתמעויות שלא יאמרו. כשאני משתמש במשפט שנאמר על אחר ומשתמש בו כדי להסביר את מו"ר, יש להזהר שלא לטעות ולחשוב כאילו הדמויות זהות או דומות. לחלוטין וכלל לא. הבהרה שניה, אין לי קצה מושג מדמותו, ערכו ומעמדו הרוחני של אחר (שהיה מגדולי התנאים ודבריו מובאים במשנה). יש לי רק את הסטיגמה שדבקה בו בשל 'חוץ מאחר'. לו רק רצו המפרשים היינו אומרים שהדברים אינם כפשוטם ואין לנו רשות לערער וכו'. הרי רואים שדמויות שנחשבות לרוע במהותו (כמו לבן, ואחרים) הקב"ה בכבוד ובעצמו מדבר איתם. א'יצער, אין לנו מושג אמיתי ורק משתמשים בדמויות כפי שרגילים להשתמש (כמייצגים ארכי טיפ כלשהו).

מודה ומתוודה. כל דמויות העל שסגדתי להם, הם כאלה שלא הכרתי אישית מקרוב. יתר על כן, מעט מאוד אנשים שאתה מכיר מקרוב, אתה ממשיך להעריץ אותם. 'קרוב' הכוונה ללא מחיצות. ללא משמשים, ללא פילטרים. נכון, כמעט לאף אחד מאיתנו אין גישה לאנשים שנחשבים לגדוילים, אבל לחלקנו יש מסקנות מאכזבות מאוד מהיכרות קרובה מידי עם דמויות הוד בנות גישה.

אכן, מו"ר הגרמ"ש, היה סונט באנשים בלשון חריפה ופוגענית. אני חולק על הכותב האומר שהיה פוגע 'אפילו בתלמידי חכמים' ובעיני זהו משפט הפוך. 'אפילו באברכים פשוטים היה פוגע'. על כבודם של קטני קטנים היה מקפיד וחומל, (כמו עלי, למשל). זה לא שהוא לא היכה בי בשבט לשונו - מזה אי אפשר היה להימלט ובפרט כשהעזתי לומר דברים לא מקובלים (עד שהבנתי מה אפשרי לומר לו רק פא"פ).

התשובה הכנה והבלתי מקובלת שיכולני לומר הוא, שהוא היה הוא. מודה שלא העזתי לשאול אותו ישירות (והדבר מעיד שעל אף הקרבה, ריחוק ודיסטנס היה שם). היו פעמים שכמעט הערתי לו (כפי הדין כיצד מעירים לגדול ממך). אז להצדיק אותו ולהסביר מדוע נהג כך, אין בידי. אבל מה שיש בידי הוא המסקנה העולה מכך.

אנחנו רגילים להבין שהרב הדומה למלאך השם צבקות, הכוונה לכזה שהוא נעלה, שגיב, נקי מנגיעות וכו' וכדו'. אולי. לאור המחסור המציאותי בדוגמה אמיתית של רב כזה, מעדיף ללמוד שדומה למלאך השם צבאות הוא כזה החדור לעשות שליחותו . ככזה, ר' משה אכן היה דמות מופת. לא חס ולא ריחם ו'לא דפק חשבון לאף אחד'. את זה, למדתי ממנו (ומאוד מעטים).

אז כל מו"ר, מגודלם ועד גודלם, היה בעלי מידות טובות ונעלות, בעלי כישרון ובעלי לב רחב (ר' משה ידע להרחיב ליבו מול מצוקת הזולת, לדוגמה ולמופת). אבל. אבל, הם היו גם אנושיים. היו להם חסרונות והם עשו דברים שהעבודה שלי כיום היא שלא ללמוד מהם את החלקים שאינם בטווח 'נקודת הבחירה' שלי. מו"ר אחד נרדם על ההגה ובעצם התאבד ורצח את ב"ב. נו, אז מה? אלמד את ממנו? אז מה, לא למדתי ממנו דברים אחרים?

אקיצער (ומהשפה העממית הזאת תבין שאין לי שום כלום יתר עליך), חוששני שאתה מחפש לאשש מציאות מדומיינת. דמויות הוד שלא היו ולא נבראו. יש הרבה מה ללמוד מרבותינו, אבל יש גם מה לא ללמוד מהם. רק ללמוד שזה טבעי ואנושי שאתה אנושי ולדרוש מעצמך עוד ועוד, לא כדי להיות נעלה עד בלתי מושג (כי זה לא קרה לאחרים ולא יקרה לך) אלא להיות פשוט ונקלה, כמו 'חרדי בעולמו'. אבל כל יום קצת יותר טוב מאתמול. זה הכל.

ותן לחכם ויחכם עוד.

 

חרדי בעולמו

- - - - - - - - --

לא מוגה

להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:

haredibe@gmail.com