רגעים של השבוע - פרשת ואתחנן - שבת נחמו

 

רגעים של השבוע - פרשת ואתחנן - שבת נחמו

 

עזרה לחבושים המסתובבים מסביבנו / אברך הכולל שאימץ את התלמיד שנזרק מהלימודים / נס ההצלה ליד הנהר והמעגל המדהים שנסגר / ההנצחה לאחר 75 שנה

 

א. בצר לך

 

בקריאת התורה שקראנו אתמול בתפילת שחרית של תשעה באב, מופיעים הפסוקים: "והפיץ ה' אתכם בעמים... ובקשתם משם" - התורה פונה בלשון רבים; ובפסוק הסמוך לאחר מכן, כבר מדברים בלשון יחיד: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה"...

פסוקים אלו מופיעים גם בפרשתנו - פרשת ואתחנן, שהיא השבת - שבת נחמו, הראשונה מתוך 'שבעה דנחמתא'. התורה מדברת על התקופות בעם ישראל, כמו תקופתנו כעת - שאנו נפוצים בין העמים, מפוזרים בגלות בכל קצווי תבל.

אכן אנו על פתחה של הגאולה, ורואים נסים כללים ופרטיים, אך יחד עם זאת מסביבנו אנשים עם צרות שונות. בבריאות או בפרנסה, שלום בית או נחת מהילדים, עבודה, סיפוק. התמודדויות קשות שאנשים מתקשים לחיות איתן. 

אומרת לנו התורה הקדושה: אומנם בגלות אנו רבים וביחד, אך התגובה והיחס לצרה של יהודי שני, חייבת להיות "בצר לך", בלשון יחיד!

להקשיב, להכיל, להתעניין ולהרגיש את השני. לא להעביר הלאה, כאילו מדובר בעוד ידיעה חדשותית חולפת. 

בתלמוד מופיע כמה פעמים הפתגם "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". 

ביטוי המתאר את מה שחשתי השבוע, כאשר בערב תשעה באב נכנסתי לבקר את האסירים היהודים בכלא 'בוטירסקי', עם מזון רב וטרי לסעודת המפסקת לפני הצום. האוכל עוד היה חם - כמיטב המסורת של ידידי ר' שלמה דישקו המסור, המארגן בקביעות את האוכל - מזון כזה, שהיושבים בפנים לא יכולים להרשות לעצמם בכל מחיר ומצב. 

אך כוונת הגמרא היא כללית יותר, אנשים המתמודדים עם בעיות שונות, לא יכולים בהרבה מקרים לטפל בהם בעצמם, במיוחד אם זו התמודדות נפשית, שכל מה שהם צריכים, זה רק הקשבה נכונה של השני, באמפטיה והכלה נכונה, והמתקשה מתמודד כעת בקלות יותר. 

זו זכותנו, אך גם חובתנו, במיוחד בדורנו - הדור המסיים את הגלות ופותח את הגאולה. 

ב. חנוך לנער על פי דרכו

 

"זוג צעיר הקים את ביתו בהחלטה משותפת, שהבעל ישקיע את כל כולו בלימוד התורה. כך החלו חייהם הצעירים, כשהוא לומד בכולל ליד הבית והיא עובדת בעבודה כלשהי. ליד הכולל היה בית ספר, ובאחד הימים הבעל שם לב לנער המסתובב בחוץ. בשיחה עמו התברר, כי הוא נזרק מהמוסד לאחר שהפר את הכללים כמה פעמים. הוא לא שתק, נכנס להיפגש עם המנהל, ולאחר שהבטיח שהוא יאמץ את הנער עם שיחות אישיות ולימוד פרטני קבוע - התקבל התלמיד שוב לבית הספר. פעולה ראשונה זו גררה אחריה פעילות נוספת עם נערים דומים, והתוצאות הטובות דיברו בעד עצמם. משם הדרך הייתה קצרה להקים מסגרת חינוכית מתאימה לנערים מסוג זה, כשהוא משקיע ימים ולילות למען ההצלה הרוחנית והגשמית של הנערים. אך יחד עם זאת, ראשו לא היה פנוי ללימודים כבעבר. בשיחות עם זוגתו הוא תהה רבות אם הדרך נכונה והעול הכספי כמעט הכריע אותו לוותר על הכל. הם החליטו לצאת יחד לטבע, לשבת ולדון על כל המרכיבים ולקבל החלטה מכרעת. בעודם יושבים מתחת לצל עץ רחב ענפים, ראה לפתע בנהר הסמוך מחזה שבעקבותיו, עברו חייו טלטלה של ממש".

זה היה בשבת שחלפה - שבת חזון, כאשר הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א התוועד לאחר התפילה, ולאחר דברי תורה וחסידות, שיתף אותנו בסיפור ששמע רק לפני כמה ימים, סיפור שקרה לפני זה מה, בבית בת-דודתו מארץ ישראל. לאחר לגימת לחיים, הוא המשיך בסיפור המדהים:

ג. המשך סיפור המעגל שנסגר

"יום אחד נכנס בחור למשרדו של מיודענו שכבר משמש כראש ישיבה מכובד, ומגיש לו הזמנה לחתונה, כהוקרה על השנים שלמד אצלו, שנים שהצילו אותו כדבריו. 'אני רואה שאתה הפכת להיות לחסיד חב"ד והכלה ממשפחה חב"דית, תברר בבקשה אם חמותך לעתיד, הייתה אצל הרבי בתאריך י"ב בשבט תנש"א". הבחור לא הבין והיה די מופתע מדבריו של ראש הישיבה, שרק ענה לו: 'הזמן אותי לשבע-ברכות, ושם אוכל לספר לך את הסיפור המיוחד'. הוא הגיע גם לחתונה, בה מטבע הדברים אי אפשר לשאת דברים. אך בשבע ברכות הוא נאם, והפתיע את כולם בנס הפרטי שלו, בדרך שהרבי הוביל את דרכו, ובמיוחד מה שקרה למשפחת הכלה - הכלה של תלמידו בעבר.

'בנהר אני רואה משהו צף, ומיד כשהבנתי כי מדובר בילדה קטנה, קפצתי עם בגדיי והצלחתי ב"ה להצילה מטביעה. יחד עם אשתי התחלנו בחיפושים, ומיד התברר כי משפחה ברוכת ילדים שבאה ליהנות מהטבע ישבה במרחק לא גדול והילדה הקטנה השובבה שלהם, החליקה לנהר הסמוך ברגע של היסח הדעת. ההורים והמשפחה היו בהלם, ולאחר התאוששות לא הפסיקו להודות על ההצלה. לפתע ניגשה אליי אם התינוקת, מוסרת לי דולר ואומרת לי: 'איתי בארנק אני נושאת תמיד שטר דולר זה שקיבלתי מהרבי. זה הדבר הכי יקר שיש לי, ואותו אני מוסרת לך כהערכה ותודה על הצלת בתנו הקטנה'. התנגדתי לקבל את השטר, אך לאור בקשתה העמוקה התרציתי, על אף שאני לא חסיד ולא קשור לחסידות. חזרתי לזוגתי ואמרתי לה, הנה קיבלנו את המענה הכי ברור לשאלת חיינו. הייעוד שלנו הוא הצלת ילדים, ובמיוחד כעת כאשר קיבלנו דולר מהרבי מליובאוויטש, שידוע עד כמה הוא התמסר להצלת כל ילד וילדה בכל העולם במסירות הכי גדולה שיש. 

כאשר קראתי את ההזמנה שהחתן דנן הגיש לי, וראיתי את שמות המשפחה של הכלה המיועדת שהוא זכה, אחזה בי צמרמורת, וכל מה שקרה באותו יום בפארק ליד הנהר - עלה וצפה בזכרוני. ולאחר שהחתן אישר, שאכן אם הכלה הייתה אצל הרבי בתאריך שציינתי, כפי שהוא כתבה בכתבה ידה על השטר שהיא העניקה לי - הבנתי את מעגל החיים המדהים שנסגר בשידוך נפלא זה".

 

ולתמונת השבוע: הנצחה בבוטירסקי

 

ברשימת האסירים של אישים מפורסמים שמו לא מופיע, אך הוא חקוק בזכרון יהדות רוסיה בכלל וחסידות חב"ד בפרט, כאחד האנשים המיוחדים ביותר, בעשייה הפורייה למען הכלל ובפרט הדוגמה החיה של חסיד אמיתי, בדור הקודם שהיה ואיננו. 

קטונתי בבמה קטנה זו, לתאר את חשיבות פעילותו ואת אישיותו המיוחדת של הרב החסיד ר' מרדכי דובין ע"ה, שבראשית השבוע עברתי ליד קברו בבית החיים העתיק במלאכווקא, במהלך הלוויה של מר משה ע"ה ברדה, אביו היקר של יבחלט"א הרב אלכסנדר ברדה, נשיא איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה. 

וביום רביעי בשעות אחר הצהרים, שעות ספורות לפני כניסת צום תשעה באב, נכנסתי לביקור בכלא 'בוטירסקי', בו ישב הרב דובין ע"ה, וכעת בשיתוף פעולה עם השלטונות והנהלת הכלא, הונצח שמו במלאות 75 שנים לכליאתו בכלא זה, על לא עוול בכפיו. 

הרב דובין ע"ה שימש כציר בבית הנבחרים בלטביה והיה בעל צדקה נודע. ועם המעוף הגדול שבו וטוב לבו, פעל רבות ונצורות לכל יהדות רוסיה. במלחמת העולם הראשונה זכה להציל אלפי יהודים, ואף עמד לימינו של הרבי הריי"צ נ"ע למען שחרורו מהמאסר המפורסם כאן ברוסיה.

היוזמה להנציח את שמו כאן בכלא העתיק במרכז מוסקבה, עלתה על שולחנו של מפקד הכלא, בעת ביקורו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א בחנוכה שחלף, ורב השב"ס הרב אהרן גורביץ הוביל בהצלחה את המהלך עד לקיומו, השבוע ביום רביעי.

בחוץ ירד גשם זלעפות המוכר בימות הקיץ הרוסי, בחדר הפנימי שהו ר' שלמה דישקו ור' יצחק זילברג, הפעילים גם במשך כל השנה למען אסירים יהודים, והכינו את סעודת המפסקת למען האסירים, לאחר שכולם הניחו תפילין והתפללנו תפילת מנחה במניין. 

את התמונה שלח אחד השוטרים המשמש כצלם הכלא לעת מצוא, אני עצמי הייתי כמובן בלי טלפון ובלי יכולת צילום, וכך עמדתי ותיעדתי בלבי את המחזה הסוריאליסטי. 

 

גוט שבת!

שייע