זמן של התבוננות

 מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

בס"ד, ערש"ק ואתחנן נחמו, תשפ"ג. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

הגליון מעורב בד"ת בענייני תשעה באב יחד עם דברי נחמה של 'שבת נחמו' וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה.

 

חלק מהגירסא דינקותא שלי, הוא ליל תשעה באב, מיד אחר איכה, אבי ז"ל מיהר להעמיס על עגלה את ה'לייקעס', הלא הם הרמקולים העגולים הענקיים של פעם, עם אמפליפייער ומיקרופון ועמוד, והיינו ממהרים לבתי אורנשטיין מאחורי מאפיית אביחיל, בחצר ביהמ"ד ביאן המיתולוגית, שם כבר המתין לנו 'שרוליק טעפ', שעזר להרכיב את ה'לייקעס', ושם התקיימו דרשות חוצבות להבות אש, כל ליל תשעה באב.

 

במקור, הכנס הזה התחיל כמחאה בענין ניתוחי מתים ושאר גזירות שחרשו הציונים חדשים לבקרים כנגד שומרי התורה ומצוותיה, מארגן הכנס היה הג"ר ידידיה ויינר זצ"ל שניהל את המערכה של ניתוחי מתים בשעתו, עם דרשותיו החוצבים של המגיד הירושלמי הג"ר שבתאי (שעפסל) יודלביץ זצ"ל, ר' ידידיה ניהל המערכה בהכוונת הגאון רבי רפאל סאלאוויצ'יק זצ"ל (בנו של הגרי"ז זצוק"ל).

 

כאשר הציבור גדל, הכנס עבר לככר השבת (לפני שהפך לכנס הבעה של גוף ירושלמי מסויים שהוקם כדי לאחד את שומרי התורה להיבדל ממחריבי הדת).

 

הנואם האחרון בכנס כל שנה, היה המגיד המפורסם הג"ר יעקב גלינסקי זצ"ל.

 

היו לכך 2 טעמים שהוא נעל את הכנס: הטעם הרשמי היה, שר' יעקב התגורר בבני ברק והיה נואם שם בכנס ליל ת"ב בביהמ"ד 'דברי שיר' וכשסיים את דרשתו שם, היה יוצא לירושלים, נואם בכנס ב'ככר השבת' ונוסע לרחבת הכותל המערבי להתאבל על ציון וירושלים.

 

אך את הסיבה האמיתית הבנתי בשנה אחת, כאשר עם סיום דרשתו עלה עוד דרשן, והאיש היחיד שנותר להאזין לו, היה אבי ז"ל, שנאלץ להמתין בסבלנות שיסיים את דרשתו, כי א"א לנתק המיקרופון ולפרק את הרמקולים וללכת הביתה, כאשר מישהו עומד ומדבר לתוכו.

 

מילות הפתיחה של דרשתו, חרוטים בליבי עם המנגינה המתוקה שלו, (חבל שאי אפשר להעביר מנגינה דרך המלל הכתוב):

מורי ורבותי, פאר א' יארן שטייענ'דיק אויף דעם הארט, בין איך גיווען כמעט זיכער, אז דאס יאהר וועלן מיר שוין זיין געהאלפינע, אבער 'עבר קציר כלה קיץ, ואנחנו לא נושענו', נאך אמאל תשעה באב. (תרגום: מורי ורבותי, שנה שעברה בעומדי כאן, הייתי כמעט בטוח, שהשנה כבר נהיה גאולים, אבל 'עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו', שוב פעם תשעה באב).

 

ואז היה עובר בסוויצ' להסביר את 'זה לעומת זה עשה האלוקים' שככל שציבור שומרי התורה ולומדיה גדלים וקול התורה נשמע בהיכליה, כך הסטרא אחרא גוברת ומרימה ראש ואין לנו מה להתבייש עם עמדותינו ועלינו לעמוד בגאון בהליכותינו.

 

ומה נענה אנן בתרוהי, כאשר עוד 40 שנה עברו מאז, העולם נשתנה, הסכנות הרוחניות שקרצו מבחוץ עברו הסבה, לסכנות האורבות לפתחנו ויכולים להיכנס לכל כיס וככל שמתקרבים להשלמת הגאולה, כך משכלל היצה"ר את כלי מלחמתו.

 

דוקא תשעה באב הוא זמן של התבוננות על המצב סביבנו, השבוע פגשתי שמאלני והוא דיבר ודיבר ולא נתן לי להשחיל משפט, דיבר על שחיתות שלטונית ושוחד וסיגרים ושמפניה וצוללות, חייכתי מולו והוא התפוצץ מזה ושאל אותי מה מצחיק? עניתי לו: אין טעם לענות לך, אתה פשוט מנותק מהמציאות, התיקים קורסים, הצוללות זה סיפור בדיוק הפוך, הנאשם טפל והאשים, ואתה נשארת מקובע ותקוע בדעות הקונספרקטיביות שהתקשורת השרישו בך ואין לך מוצא מעצמך.

 

חז"ל כבר הגדירו זאת: 'רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם שבים', יכולים לראות הכל ולהישאר אטומים ומשם התחיל כל הגלות הארוכה, בתורה נכתב אחר חטא המרגלים 'ויבכו העם בלילה ההוא', אותו עם שזה עתה ראה את הניסים במצרים ובקיעת ים סוף וירידת המן וענני הכבוד, בוכה כאילו אין על מי לסמוך ומשם התחיל כל הגלות, כדברי חז"ל: 'אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אתן לכם בכיה של דורות' וזה היה ליל תשעה באב ואנחנו עדיין משלמים את המחיר ועוד לא נושענו, אבל גם לא השתנינו, לצערינו.

 

חושבים אתם שזה רק נחלת השמאל? שאולי למדו מהערבים החיים על חרב הטרור ורק מאשימים אותנו שאנחנו המכשול לשלום?

 

השבוע הופצה חוברת, נגד מי שניסה לשנות כינוי של תואר כבוד כלשהו לאחד מפוסקי הדור, ופרק שלם הוקדש בחוברת לספר את סיפור המערכה נגדי בשעתו, ואחר שמסבירים באריכות כמה החרבתי את היהדות החרדית וגרמתי נזק בלתי הפיך לפך השמן הטהור שמשומר על קדושת ירושלים, מגיעים שם לנקודה נגד אותו גאון, ומסבירים שאי אפשר לתת תואר כזה חשוב (בעיניהם) למי שהעיז לשלוח לי מכתב מחילה על שלא עמד לצידי באותם ימים, (כאשר הטעו אותו בנתונים, לדבריו).

 

אני לתומי חשבתי, שכעברו 15 שנה, במבט רחב עם פרספקטיבה מרחוק, גם הלוחמים דאז, התפכחו והבינו כי כל הסיפור היה סערה בכוס מים וכי לא ממש הייתי סכנה לקדושת ירושלים, כשם שהשמאל אמור להבחין אולי עוד מספר שנים שהמהפכה / הרפורמה לא ממש תהפוך את ישראל לדיקטטורה ואת ראה"מ לעריץ אכזר ודיקטטור.

 

אבל סדנא דארעא חד הוא, מה שהיה הוא שיהיה, מה שלא קרה בימי דור המדבר בעקבות המרגלים, ומה שלא שינה את עמדת חיאל בית האלי שקבר שבעה בנים מפני שעבר על אזהרת יהושע בן נון שקילל את מי שיבנה את ירחו 'בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה' ואחר ששיכל את כל בניו, עדיין לא התפכח ונשאר ברשעו, והוא זה אשר הסתתר בתוך המזבח של נביאי הבעל ותכנן להצית את האש מלמטה (אלא שהקב"ה שלח נחש שהכישו והרגו).

 

כך הסיקריקים שהציתו את מחסני המזון והעצים בירושלים בימי המצור של הרומאים על ירושלים, לא שינו את דעתם בעקבות החורבן וזה ממשיך בכל הדורות עדי נזכה לראות בגאולה השלימה שעל אותה התקופה העתידית כותב הרמב"ם, ומלאה הארץ דעה את ה'.

 

וזה תפקידנו בתשעה באב, להסיק את הלקחים הנ"ל לא להיגרר אחר העדר, להרגיל את הראש לחשוב נכון ואת העינים לראות נכוחה.

 

ברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין