מאת: חֲרֵדִי
בְּעוֹלָמוֹ
אחרי כותבי כאן אודות התפיסה המוקדמת של המציאות, כפי שהיא בעיניו הסובייקטיביות של הפוסק והשלכתה הישירה על הפסקים שלו, אולי נכון לייחד מעט דיבור על השינויים במציאות, כשהם נפגשים עם הרגלי פסיקה קודמים שלנו.
אמנם, מקובל אצלנו לומר שההלכה לא משתנית ורק המציאות משתנה, אבל הבאתי כאן דוגמאות רבות של הלכות שמשתנות ולא תמיד ברור מדוע ולמה. במקרה של הסבת נשים, ראינו איך הדברים חוזרים ומשתנים וייתכן שהדברים עדיין בשינויים. מעניין, שבהיפוך מהשיקוף הסוציאלי, אצל הספרדים ממשיכים ב'נשים חשובות הן' ואילו אצל האשכנזים חזרו להיות לא חשובות.
הבאתי כאן דוגמאות לשינויים והמצאות בהלכה ממש בדורנו. למשל, גביית 'פיצויים' ממעביד, הגם שברור שאין לזה שום יסוד בהלכה. הטענה כאילו כל מי שמקבל עובדים, עושה זאת על דעת שישלם פיצויים הנה השתרשות השקר. הדברים עובדים הפוך: בהיות ובתי"ד מחייבים פיצויים לכן זו דעת המעביד, אבל אילו בבתי"ד היו אומרים שאין תשלום פיצויים, אף חרדי לא היה מקבל עובדים על דעת זה (אלא שאז יהיו הכל תובעין בערכאות וימצאו בתיה"ד שוממים ומניין יתפרנסו הדיינים??).
בהלכות ממונות הרבה יותר קל לשנות את הדין, כאשר משתנה המציאות. זאת משום שאכן מדובר על הסכמות בין אנשים ואם אנשים מקבלים קניין סיטומתא להחשיבו כקניין, מקובל הדבר גם להלכה. בולט שבעתיים הדבר בכל התנהלותנו כיום. אף אחד לא עושה קניין הגבהה במכולת ואפילו קניין כסף אין כאן (אא"כ נחשיב ביטים העוברים אלקטרונית, כמעשה קניין בכסף - שזה חידוש מחשמל כשלעצמו).
אנחנו כבר לא בדור האחרונים. אנחנו בדור המלקטים! כיום אין מי שיעז לפסוק משהו, גם אם הדבר ברור לו במאה אחוז ללא שום ספק ופקפוק כלל. למשל גם אם יהיה ברור שהמציאות שכלי המטבח אינם בולעים מאומה לא יהיה מי שיעז לומר דבר זה בברור (שאין כיום בליעה בכלים) ושצריך לפסוק האם להמשיך ולנהוג כאילו יש בליעה. מה שיקרה זה שאף אחד לא יעז להודות שיש נושא כזה וברבות הימים יגידו פוסקים רחוקים שבהיות שידוע הדבר, כבר שנים רבות, שאין בליעה ובכ"ז נהגו כל הדורות להישמר כאילו יש בליעה, משמע שהוכרע שממשיכים לנהוג כאילו יש בליעה.
איני אומר כאן מה נכון ומה לא נכון, רק מצביע על כך שעברנו תקופה. שוב אין מדובר ב'אחרונים', אלא ב'מלקטים' ומעבירים. פוסקים בעלי יכולת ועוז רוח, אין. 'אוסרים' ו'מחמירים' אינם פוסקים!).
יש שינויים שנובעים מהשפעה תרבותית על ההתנהגות וההבנה שלנו את המציאות והדבר משליך - ביודעין ובלא יודעין - על ההלכה. למשל, פוסקי יהדות ספרד, שמעמד הנשים בה נותר כמימים ימימה, אסרו לנשים לברך על מצוות שהזמן גרמן ואילו פוסקי אשכנז, שמעמד נשותיהם השתפר ללא הכר לעומת בנות המזרח, התירו אפילו לברך 'וציוונו' על מצוות שהז"ג.
יש המכחישים את עצם היותנו מושפעים מתרבות הגויים וכאילו אנחנו אי בודד שאינו מושפע. מלבד שהמציאות מכחשתם, כתב ר' יהודה החסיד (בספר חסידים, סי' תתשא במהדורת מרגלית. עמ' תקנ"ז) וז"ל "כמו שמנהג הנכרים, כן מנהג היהודים ברוב המקומות. כגון אם הנכרים גדורים בעריות, כך יהיו בני היהודים הנולדים באותה העיר". והדברים פשוטים.
כן הדבר גם בדברים שלא מוללו למילים. כל תפיסת האשה, כל תפיסת הזוגיות, מקומו ומשקלו של כל פרט בתוך הזוגיות בימינו, אינו דומה למה שהיה. איני מדבר רק על כך שכיום זה ישמע הזוי שמישהי תרחיץ פניו ידיו ורגליו של בעלה (הגם שנפסק בשו"ע. ועפ"י הקבלה יש לנהוג כן גם היום -לכה"פ בער"ש), אלא שכיום בעל שאינו שותף - במידה זו או אחרת - בנשיאת עול הבית השוטף, אינו מתפקד כמנהג גוברין יהודאין כלל.
המצב בשטח הוא שמבחינת הרבה פוסקים, העולם שהיה הוא שהינו. הכספים והשליטה הם של הבעל (ופוסקי זמננו מסבירים שכיום הבעל 'מרשה לה' לתרום כספים בלי אישורו - עד כך וכך ₪...). בתפיסת המציאות של רוב מוחלט של החרדים, המציאות עצמה שונה. הבעל שוב אינו האדון.
לנושא של הבנת מקומה החדש של האשה החרדית, בתפיסת המציאות של החרדים, יש גם השלכה לא צפויה-אוטומטית. כיום מחונכות הבנות החרדיות, שהן האחראיות על מחשבות הזימה של הגברים. 'אם אינך לבושה צנוע, את גורמת לגבר להרהר ולחטוא'. תפיסה זו נשענת על המצב החברתי בו הנשים אינן 'נספרות' וקיימות רק כנציבות בסרט-חייהם של הגברים. בתפיסת המציאות המתחדשת, בה לאשה יש זכות קיום עצמית, עוברת האחריות למחשבות החטא של הגברים, אליהם עצמם. להזכירכם שלא עברו ימים רבים מאז שהחשיבה הפשוטה היתה שאשה היוצאת מפתח ביתה יותר מפעם בחודש, היא הגורמת לגברים לחטוא...
באוזני מי שלא גדל במחוזותינו נשמעת טענה זו,
כמו קודמתה = הזיה מוחלטת. כמו שאנחנו ידועים, מה שהם לובשים/אוכלים/חושבים היום,
זה מה שאנחנו נחשוב בעוד מאה שנה.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.