שלום וברכה מורי ורבותי!
"בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא" (יומא ל"ח ע"א-ע"ב).
במלים אחרות, אין משהו שאם מגיע לך, לא תקבל, ואין משהו שאם לא מגיע לך, תקבל.
במלים פשוטות יותר, לא משנה מה תעשה ועד כמה תטרח, מה שמגיע לך, יגיע אליך עד לבית, ומה שלא מגיע אליך, יזלוג לך מהכיס גם אם תשמור אותו במקומות השמורים והסגורים ביותר.
מה גורם בכל זאת לבני האדם לרדוף, לחפש ולנסות בכל כחם להגיע לכל מה שהם תאבים ורוצים?
דבר אחד בלבד, חוסר אמונה בסיסי בקדוש ברוך הוא.
חוסר הבנה בהשגחה פרטית.
חוסר הבנה ב"כל המוכן לחבירו".
לפעמים נראה לאדם שאם הוא יתאמץ הרבה מאוד, הוא ירוויח הרבה מאוד.
לפעמים גם במאזן החודשי הוא רואה עד כמה זה נכון, אך מה שהוא לא מבין זה שכל מה שמיותר - זולג ממנו על תיקונים, על תרופות, על פנצ'רים ועל בעיות אחרות.
כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה להעניק לך משהו, הוא מעניק לך אותו גם בלי שתשתולל יותר מדאי, וכאשר הוא לא רוצה שתגיע למשהו, לא תגיע אליו גם אם תשתולל יותר מדאי.
ובבגדאד, כאשר שני שותפים היו נפרדים ביניהם והיה ביניהם ויכוח על עשרת אלפים דינרי זהב הם ניגשו לכבוד הרב שיכריע.
כבוד הרב אמר לאחד מהם: "נראה לי שהדין איתך, אבל מכיוון שחברך מוחזק בכסף לפי ההלכה לא ניתן להוציא ממנו את הכסף אלא אם כן תשבע, ואתה לא מוכן להשבע. אז אל תדאג, עד סוף השנה, במידה והכסף כן שייך אליך, תקבל אותו".
ובאמת בסוף אותה שונה בודק השותף ורואה שיש לו מעבר לכל הציפיות עוד עשר אלף דינרי זהב "מיותרים", במרכאות.
לעומתו, חבירו באותה שעה בדיוק, ערב ראש השנה, הגיע לבית, עבר על יד דוכן של זכוכית של אחד מערביי העיר, השתטח על הרצפה, הפיל אחריו את כל הזכוכיות, נפצע אנושות וכאשר קם לקול זעקות החמס של איש החמס הבגדדי, אמר לו האדם: "חישבנתי את כל העלויות, ואתה אמור לשלם לי ברגע זה ממש עשרת אלפים דינרי זהב".
כי מה שמגיע לך יגיע אליך בכל צורה, בדיוק כפי שמה שלא, חלילה וחס יבוא בכל צורה לאדם הנכון והאמיתי אליו זה מגיע.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.