שלום וברכה מורי ורבותי!
ואם כבר סיפורים, אז עד הסוף...
שני קבצנים יושבים לימין ולשמאל פתחה של הכנסיה, ושניהם מבקשים נדבות, האחד יהודי הדוק זקן, ורעהו כומר גלוח ראש.
כל מי שנכנס לכנסיה יורק על היהודי ומעניק מתת יד הגונה לכומר, משהו במימדים של שטרות ואפילו כמה שכאלו...
היהודי קם מידי יום ממקומו בכנסיה מבלי לקבל אגורה שחוקה, בעוד ידידו ורעו לספסל, הכומר, חוזר עם שק מלא בשטרות.
יום אחד עבר יהודי הגון במקום ניגש ליהודי ואמר לו: "אולי אתה טועה שאתה נמצא במקום הזה? אולי מוטב שתלך לעדת היהודים – חבריך? הלא תראה, יש אמנם לאנשים שמבקרים בבית הזה הרבה כסף, אך במקום כסף אתה מקבל – יריקות. למה שווה לך להישאר במקום הארור הזה?".
חייך היהודי, פנה לכומר ואמר: "זונדל, עוד אחד שמנסה ללמד אותנו היאך עושים כסף".
מורי ורבותי!
כשיש מטרות טובות בחיים, שווה לקבל יריקות עד להגעה לאותה מטרה.
בעדה הבוכרית ישנו פתגם שאומר, שבכדי לקבל את הדג היפייפה שנמצא בתוך המים, לפעמים שווה גם ללכלך את המים.
אל תעשה חשבון על זוטות, לך על הדברים הגדולים באמת.
אל תנסה לנצח בקרב, לך ותנצח במלחמה.
לגבי כל אחד מאתנו, אם אתה אמור להוריד את הראש שלך כדי להרבות שלום, אם אתה אמור להיפגע ולהיעלב כדי להגיע למטרה טובה שתגרום לאהבה ואחווה שלום ורעות, עדיף לשלם את המחיר הקטן הזה, כי את האוצר הגדול תקבל לאחר מכן וחייך ישתנו לבלי היכר.
אל תנסה להיות החכם שלא רוצה להפסיד בפרטים הקטנים ולאחר מכן מפסיד בכלל הגדול.
כל מה שקשור ל"מה יאמרו", "איך זה יראה" ואפילו ליריקה – מוטב לספוג ולסבול ובלבד שתגיע למטרה הנעלית והאמיתית אליה אתה וכל בני משפחתך אמורים להגיע – שם טמונה ההצלחה האמיתית.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.