מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
ליבי נוקפני מעט על הסרקזם בו כתבתי על הספר 'מלא רצון' והשתמע זלזול
בכבודו ובתורתו, עד שהתדרדרתי לגייס לעזרתי את העובדה שהמדפיסים לא חזרו להדפיס את
דבריו, כך שכנראה חושבים ש... וכו'.
גם לא נוח לי עם עצמי שהעזתי פני בת"ח מובהק שטרח וכתב ספר מיוחד
מאוד ובו יישובים רבים לקושיות גדולות ועצומות וגם שהבאתי ראיה מוכחשת מיניה וביה
כאילו דעת המדפיסים בעלת ערך היא, בעודם מדפיסים דבר יום ביומו את יתד נאמן,
המודיע וכדו'.
אז באותו פורום, אני מבקש מחילה מאת המחבר ז"ל ולזכותו יעמוד מה שאשתדל
מכאן ולהבא שלא לפגוע בכבודם של חכמים - חיים ושאינם.
- - - - -
עוד מחלוקת-במציאות מוכרת מאוד, היא שאלת הדם בביצים והיא תשמש להדגמה
איך מפלפלים בנושאים של מציאות הטבע ואפילו פוסקים בהתאם לסברות תיאורטיות - וכל
זה בלי שום קשר למציאות. לא מיבעיא באותם ימים, שבהם לא היו אמצעי בדיקה שיאפשרו
לדעת המציאות, אלא שגם אחרי קיומם של אמצעים כאלה ובמצב שכבר ידוע בדיוק מה קורה
ואין שום ספק במציאות, ממשיכים לפסוק לפי סברות-על-המציאות.
כדי להכיר את הנושא, צריך ללמוד את הגמרות בחולין סד: (שם יש הנדון של
יצירת האפרוח, מחלמון או חלבון (ורש"י והרשב"א שם מעירים שבספנא מארעא,
שאינה ראוה לגדל אפרוח, מותרת) וראה בתוס' שם. ובכריתות כ: שאין דם ביצים בכלל
איסור דם. המבוכה בזה גדולה, גם בגלל מחלוקות בלימוד וגם בגלל מחשבות/הנחות על
המציאות וכדי לקצר אביא מדברי החת"ס (שו"ת חת"ס, יו"ד בסוף
ע"ח).
"שיטת הרא"ה שבתחילה היו סוברים דהכל תלוי בחלמון ושוב איפכא תנו דהכל תלוי בחלבון אבל מהחלמון אין נוצר ממנו כלום ונשאר בתוך מעיו של האפרוח למזונו. הנה בשבת (פה.) אחז"ל שלעניין יניקת זרעים סמכו חז"ל על חכמי הגויים הקדמונים, שניסו והריחו את הארץ ודרשו ע"ז 'אל תסג גבול ראשונים' ע"ש. ואחר הקדמה זו ראיתי בפר 'שער השמים' ריש מאמר חמישי שדעת אבוקרט (= היפוקרטס) היה שהאפרוח נוצר מהחלמון ושוב בא חנן ומתמה עליו והראה שנוצר מהחלבון, והחלמון נשאר למזונו כהרא"ה הנ"ל. ונראה לע"ד שלעולם הוולד נוצר מהחיצוני ונשאר הפנימי למזונו ואפוקרט ניסה בעופות טמאים שחלבן בפנים ומצא שנברא מחלמון ולא נתן לב לחלק בין עוף לעוף והשריש כך והאמינו חז"ל לניסיונו ע"ד 'אל תסג גבול עולם' ושוב אחרי מאות מהשנים בא זה וניסה בעופות טהורים שהחלמון מבפנים ומצא את ההיפך ואז נודע לחז"ל האמת, ששני הצדדים צודקים. וא"כ, אנו שעוסקים בטהורים הכל תלוי בחלבון ולא בחלמון ואתי שפיר בעז"ה".
כיום ידוע לנו שדם הביצים אינו קשור כלל ליצירת האפרוח, וששניהם מהווים
מזונו. וגם אינו נוצר מ'נשיכת התרנגול לתרנגולת' וכדו'. המנהג למעשה הוא, בתרנגולי
לולים, לזרוק הדם ולאכול הביצים, אבל עדיין יש 'מחמירים' שזורקים את כל הביצה, כשהדם
נמצא בחלמון.
הבאתי דוגמה זו כי רואים בה שילוב של היקבעות דעות מצד אחד ומצד שני
באותו חת"ס עצמו נמצאת דעה שכיום פחות מקובלת, שחז"ל פשוט האמינו למה
שאמרו להם חכמי האומות וכשדעותיהם של אלה השתנו, השתנו איתם גם דעות (והלכות)
חז"ל.
בשולי הדברים 'יש לחקור' האם החת"ס היה קורא בהיחבא את טוריו של החרדי בעולמו??... או שבאופן נדיר מצאנו שניים מתנבאים בסגנון אחד...
אגב. מידי עסקנו בביצי תרנגול, נכון להעיר שהגם שכתבתי שבזמנם לא היה מקובל לערוך ניסויים וסמכו על מסורת. בחולין נז: מובא שרבי שמעון בן חלפתא בדק את המציאות ('עסקן בדברים', בלשון חז"ל) ומצא שתרנגולת שנמרטו נוצותיה כן יכולה להמשיך לחיות - נגד דברי רבי יהודה. אבל אולי נשמור זאת לעת שנרכז את הנושא של מציאות והלכה.
מחלוקת-במציאות נוספת מוכרת ללומדים כתובות מתחילתה. רואים שם מחלוקת
תנאים ואח"כ אמוראים בשאלה האם דם בתולים 'חיבורי מחבר' או 'מיפקד פקיד'. שוב
שאלה טכנית מציאותית, שבאמצעים שעמדו לרשותם אז, לא היתה להם יכולת לבדוק (וגם
לו בדקו, יכלו להמשיך להתווכח... כידוע ליודע). להלכה פוסקים כחכמים, שמותר לבעול
בתולה לכתחילה בשבת - וזאת ע"ס ההנחה שדם הבתולים מופקד במעין כיס ומשתחרר
בעת המצווה. כיום ידוע לנו בלא ספק שאין זו המציאות ומדובר בוודאות בדם חבלה -
שלפי הכללים הרגילים היה צריך להיות אסור, משום דהווה פסיק רישא. אמנם הב"ח
כתב 'בזמננו אין בועלין לכתחילה בשבת', אולם כבר חתנו, הט"ז, דחה את המנהג
והתיר לכתחילה. (הדברים ארוכים והרוצה יעיין בגמ' ובשו"ע או"ח ר"פ,
כ' ובטושו"ע אהע"ז רס"ג).
זו דוגמה ל (1) מחלוקת במציאות, שמסתיימת (2)בפסיקה שלכאורה אינה מסתדרת
עם המציאות הידועה לנו כיום.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.