רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 3 במרץ 2023

האם באמת אין מחלוקות במציאות?? (ד)

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

כמדומני שמהמחלוקות היותר מוכרות על העובדות, נמצאת בגיטין ו:  על מה היתה קפידתו של בעל הפילגש. ר' אביתר סבר שזבוב מצא לה (פירש"י: בקערה) ור' יונתן סבר שנימא מצא לה (באותו מקום). תוס' (ד"ה זבוב) מסביר ששניהם דרשו את אותה מילה, 'ותזנה אחריו'. חד סבר שזה מזון וחד סבר שזה זנות. ממשיכה הגמ' ואומרת : ואשכחיה ר' אביתר לאליהו אמר ליה: מאי קא עביד הקב"ה? א"ל עסיק בפילגש בגבעה, ומאי קאמר? א"ל: אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר. א"ל: ח"ו ומי איכא ספיקא קמי שמיא? א"ל: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד .

נשים לב. יש כאן מחלוקת במציאות מה מצא, ואליהו הנביא אומר שקב"ה מצטט את שני האמוראים. מיד קופצת קושיית הגמ' וכי ספק יש כלפי שמיא? בשלמא בני אדם יכולים לחלוק מה היתה המציאות (נראה שזה כשלעצמו לא מפריע לגמ'), אבל איך ייתכן שכלפי שמיא יש ספק? ומתרצת הגמ' שבמציאות מצא את שניהם, אלא שהנדון הוא על מה הקפיד ועל מה ויתר. ומביאה הגמ' איכא דאמרי שאת שניהם מצא בקערה וכו'.

גמ' זו בנתה אב לכל התירוצים המקובלים. לֵאמוֹר, אין מחלוקת על המציאות והנדון הוא משהו חיצוני (בישיבות מקובל לעשות לומדעס של הגדרות. לא יודע אם קטוע בוהן יוכל להסביר זאת...). בסופו של חשבון נצטרך לומר, שבמרק הוא מצא זבוב ונימא, ונימא נוספת באותו מקום...

אביא מחלוקת-במציאות נוספת, כזאת שגם מוכרת וגם תהווה דוגמה למורכבות הנושאים והסתעפויותיהם.

המשנה (תרומות ח,ד) אוסרת לשתות מים מגולים. מפני החשש ששתה מהם נחש והטיל בהם את ארסו. תוס' (בע"ז לה. ד"ה חדא) אומר שהאיסור היה רק בארץ ישראל, בה מצויים נחשים, אבל 'במקומותינו' (= אירופה הקרה), אין נחשים מצויין ואין לחוש להם (וכ"כ הרשב"א בתורת הבית). הרמב"ם לעומת זאת כן פסק לאיסור ואילו השו"ע (יו"ד קטז, א) פסק שבימינו אין להקפיד בכך. לעומת זאת מפורסם מהגר"א שיש להקפיד בכך (והוא ממעשה רב, צ"ה), משום שמעבר לטעם שאמרו, היו להם טעמים נוספים, נסתרים. וכן ידוע שהקפיד בזה החזו"א.

יוער שבתוספות הנ"ל שואלים, הרי בגמרא (ביצה ה.) מבואר שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, כלומר, שאפילו שלאחר זמן נתבטל הטעם שמחמתו נאסר, עדיין האיסור קיים, וצריך קיבוץ חכמים אחר להתירו. ומתרצים התוס', שכבר בשעה שגזרו משום גילוי, גזרו רק במקום שנחשים מצויים, לכן אין כאן ביטול הגזירה. ואולי צריך לייחד כתיבה גם לנושא של דבר שבמניין וגזירות שידוע שתוקנו ולא ידוע שבוטלו ובכ"ז אינן נהוגות הלכה למעשה (ומי שיאמר בפרהסיא, שגם הלכות תלויות במזל, תולה את חייו במזל...)

מעניין לעניין באותו עניין, נביא מחלוקת מציאותית נוספת לגבי ארס הנחש (ב"ק כג:).  "אמר רב אחא בר יעקב כשתימצי לומר לדברי ר' יהודה ארס נחש בין שיניו הוא עומד לפיכך מכיש בסייף ונחש פטור לדברי חכמים ארס נחש מעצמו מקיא". זו מחלוקת על המציאות בהווה, שכנראה לא נבדקה פיזית (וכזכור, הבדיקה גם יכולה היתה להסתיים במחלוקת מה היתה תוצאתה...). כיום ידוע לנו שארס הנחש מיוצר ומאוכסן בשתי בלוטות בצידי הראש ומוזרק ישירות לשן ההכשה מיד עם ההכשה (חלקיק שניה). מנגנון ההכשה הינו אוטומטי ואינו מופעל כאשר הנחש שותה.

במציאות,רוב הנחשים מקבלים את נוזליהם מהטרף שלהם ואינם שותים כלל. עובדה נוספת היא שמנגנון הארס שלהם פועל כך שאינו נפלט אלא בִּשְׁנִיַּת ההכשה - שאז הוא נפלט רפלקסיבית. (רק נחש הקוברה מתיז את ארסו, אבל הוא עושה לכיוון עיני המותקף, כדי לסמאו). גם ידוע מנגנון פעולת הארס, שמתפשט דרך מחזור הדם וארס הנשתה בטעות ע"י אדם אינו אמור להזיקו (אא"כ יש לו פצע בקיבה). ייתכן שסיבת האיסור הוא הרחקה מפני אפשרות שכזאת. ייתכן גם שהחשש היה שנותרו שרידי ארס מהכשה קודמת של הנחש.

בכל מקרה נישאר עם צ"ע בביאור הגמ' בב"ק, כיצד פועל מנגנון הארס. כי אף שאפשר לומר שהפשט 'בין שיניו הוא עומד' הכוונה אינה פיזית בין שיניו, אלא שהמנגנון רפלקסיבי, שאז זה נכון עובדתית, אבל נשארת הבעיה שלהלכה פוסקים כרבנן, שסוברים הפוך (שהנחש מכיש מרצונו) ולכן זה רק גרמא - שלא כמו שאנחנו מכירים את המציאות. יודגש: איני לומד עכשיו את הסוגיא בעיון ומעיר רק על דרך הבקיאות, במה יש לעיין כאן.

וכמובן שתמיד ניתן לתרץ שהמציאות הנראית אינה המציאות האמיתית וכשיבוא אליהו נראה שהנחש לא מזריק את ארסו ברפלקס, אלא שתמיד 'בא לו להזריק רעל' בדיוק בחלקיק השניה שהוא מכיש. וכל הבעיה היא החרדי בעולמו שמכניס לכל נושא 'עובדות', 'מציאות', 'היגיון' וכדו' מושגים נוראיים (והוא עצמו נחש העמוני שכידוע כל נשיכת הנחש אינה אלא להזיק וכו'...) ומי שיקדים לנוחרו כחזיר, הריהו משובח ועליו הכתוב אומר 'שמח בחור בילדותך וגו''...

 

חרדי בעולמו

- - - - - - - - --

לא מוגה

להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:

haredibe@gmail.com


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.