מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
מפורסם המעשה שהיה עם מו"ר רבי הלל זקס זצ"ל, שבעת צעירותו היה בתחנת רכבת במקום נידח בחברת רעו והמתינו בסבלנות לבואה. לפתע נטפל אליהם חילוני תוקפני וצעק עליהם באידיש וביזה אותם מדוע הם מחללים ש"ש בבגדיהם המיושנים ובהתנהגותם המתבדלת. 'רק בגלל אנשים כמותכם, שונאים את היהודים בכל מקום' וכדו' טענות ונאצות. ר' הלל סימן לידידו שלא יענה והשיב לתוקף באנגלית שהוא מצטער, אבל אינו מבין את השפה בה הוא דובר. התוקף התבלבל לרגע ושאל 'וכי אינכם מבינים אידיש?' ענה לו ר' הלל 'מה זה אידיש?' נרתע התוקף לרגע ושאל ומה זה הלבוש המוזר מלפני מאתיים שנה שאתם לובשים?' ענה לו ר' הלל 'סליחה, אבל אנחנו האמישים ומסורת אבותינו בידינו לשמור על המוסריות שלנו כפי שהיה מקובל לפני המודרנה והלבוש הוא חלק מאחיזתנו במוסר זה'. כשהבין התוקף שלא חרדים לפניו, אלא חברי כת האמיש, התנצל בפניהם והסביר שחשב שהם אנשים מסוג אחר ושדווקא יש לו דרך ארץ כלפי אנשים ששומרים מסורת ומחזיקים במוסר וכו'. כה ליהג האיש והכל היה בסדר. ברגע האחרון, כשהרכבת כבר כמעט הפליגה לדרכה הסבר ר' הלל את ראשו לאחור וסנט בתוקף באידיש 'ומה אם אני כן מבין אידיש??'...
מעשה מפורסם זה נחקק בזיכרון הקולקטיבי שלנו, משום שיש בו כדי להמחיש שבאותם תנאים ממש (התבדלות בלבושים ובהנהגות) את הנוצרים המסתגרים מהללים ומשבחים ואילו את החרדים שונאים ומנאצים. לא בכדי צורפו שמות שונים לאותו מעשה שלא היה ולא נברא, אבל מסמל נכונה את פיקחותו ושובבתו של ר' הלל זצ"ל.
אבל לא בשובבותו של גדול זה באתי לדון כאן (גם בגלל שאצל רוב ההמון, שובבותו והכרותו את מנהגי ודרכי העולם, ממעטים בדמותו הגדולה - וככל שהמבקר קטן יותר, כן תגדל ביקורתו, כרגיל), אלא השאלה הבוקעת רקיעים ממנו היא: מדוע את האמישים כה מעריכים ומשבחים (בצד מנוד הראש לדבקותם בעולם שהיה ולא יהיה עוד, יודעים להעריך את היצמדותם לעולם המוסרי - שאולי גם הוא היה ולא יהיה עוד...). מדוע בישראל כל כך שונאים החרדים, לעומת הקבלה המוחלטת של מנהגי ודרכי אחרים (כולל אויבינו ומרצחינו). מה יש לנו ללמוד מהאמישים, שנוכל בו לקדם את מעמד החרדים בישראל. אני בעד קידום מעמדם של החרדים בישראל, לא כדי שהחילוניים יפסיקו להתנבח ולהתנגח בנו ולמנוע מאיתנו פת לחם לעוללינו (אם אהיה פה-לרגע להמוניים), אלא כדי שיראו בנו בני תרבות ומוסר לפחות שווים להם, אם לא נעלים עליהם. מאז המהפכה התרבותית, שם הקב"ה ניכר ומופץ, לא בהתייחס לעם ישראל כולו, אלא בהתייחס לדתיים ובעיקר לחרדים. הנהגה מכובדת ומקובלת של חרדים מהווה קידוש השם (באומרם אך עם חכם ונבון העם הזה וכו') ולעומת זאת, כאשר דתי/חרדי נתפס בגניבתו, מיד מואשמים כל חובשי הכיפה.
הרבה מאמרים אפולגטיים נכתבו בנושא זה, כל אחד להגיע למסקנה מהנתונים שמה שהוא חשב קודם, זה בדיוק מה שמוכח באופן מעשי. כך מובאים אותם מעשים לשבח ולגנאי בשני הצדדים. אמנם במעשה של ניצולו של ולדר, עברנו את הגבול, אבל בלא זאת, נשאר כל אחד בעמדתו. רק לאחרונה התבשרנו שמהרז"ל - אדמו"רם של רבבות ישראל - הלך לבקר בכילאו את אחד המפלצות הנוראיות ביותר שקמו לישראל לדורותיהם. האיש היה ממונה ואמון על הציבור ועל האדמו"ר כמטפל בבנות סוררות של הקהילה ולהוותנו לימדן דברים שאסור לפורטן.
מי שאינו משתייך לקהילתו של הצדיק המפורסם הנ"ל, ברור לו שמדובר לא רק בכישלון הנהגה, אלא בעיוות בסיסי של תפיסת הטוב והרע וההבנה מה תפקידו של איש ציבור (לעמוד לימין הנפגעים, או לימין הפוגעים?). גם בארצנו הקדושה היו מקרים רבים שראשי הציבור ומנהיגיו נהגו בדרך מושחתת זו והניסיון מורה שאם אתה בצד של רשעים, צדיקים הם בעיניך. אין בזה הפרש בין ימין ושמאל, חרדים ושאינם, חסידים ומתנגדים, כולם באותה קלחת - כל אשר יעשו גדוליהם ומנהיגיהם, ישר וכשר הוא.
כאמור, איני בא לשנות מנהגו של עולם (ומי אני שאחלוק על שלמה המלך ע"ה שכבר חרט 'כל דרך איש, ישרה בעיניו') ורק להתעורר בשולי הדברים אעלה אפשרות, שאולי יש בה מידה של אמת.
האם ייתכן שהאמישים כה אהודים, כי ברור שהם מקריבים חיי עוה"ז, כדי לחיות 'נכון' וע"פ מידות המידה המוסריות שלהם ואילו אנחנו שנואים כאן כל כך משום שאנחנו מקריבים את חייהם ונכסיהם של אחרים, כדי לשפר את חיינו כאן בעוה"ז? אמנם, גם אנחנו מונעים מעצמנו שינה בליל שבועות ונסיעות לים בשבת וכדו', אבל תובעים מאחרים שילחמו וימותו בשבילנו וישלמו את החשבונות שלנו מכספם הם.
אז יכול להיות שברגע נתון יש לנו אפשרות להוציא כספים מהקופה המשותפת, בלי שאיש יעצור בעדנו. השאלה היא האם בכך אנחנו מרבים כבוד שמים או ממעטים אותו. האם כתוצאה ירבו שותו"מ או יתמעטו. זו אבן הבוחן היחידה שאמורה להנחות את מעשינו. אמורה.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.