מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
כיום, המבנה של חצרות החסידויות הוא כזה שאין בכוח האנושי להשתחרר משביו, אא"כ תהא 'כופר הכל' ח"ו. לעשות פלגינן דיבורא ולקבל את ירושת אבותינו מדורי דורות, תוך ניפוי שקר ירושת האדמו"רות הוא מעבר לכוחם של אנשים רגילים. דווקא בגלל שבחסידויות ממלאים את מוחם של האנשים, החל מעונת הפעוטות, שהאדמו"ר הוא נציגו של הקב"ה (ובחסידויות מסוימות כבר נעשה עירבוב שלם בין הרשויות ר"ל), מביאה למצב בו למי שנולד לחסידות כמעט אין ברירה אלא להישאר בתוך שביו. מעט שבמעט זוכים איכשהו להבין שיש קב"ה, הגם שכל הסיפור של ממסד האדמו"רות, בצורתו דהיום, הוא מרמה תרמית ורמיה.
יודגש שהדברים אינם בהכרח וכשם שקורה שחסיד 'מבין את עצמו' ובוחר בקב"ה ובתורה, תוך שמצליח להשתחרר מבפנים מאזיקי ממסד האדמו"רות, כן יכול לקרות שמישהו נולד לתוך בלוף האדמורו"ת בכל זאת יצליח לעבוד את השם באמת. ממבט מבחוץ אני מתרשם מכמה יחידים שעובדי השם הם, אבל כמובן שאי אפשר לדעת האמת. מ"מ מספר 'החשודים' קטן מאוד. על רובא דרובם ניכר שאך הבל ושקר הם.
כמדומני שבזה יש מצב של מבחן הדור שלנו, שהוא שונה מהדורות הקודמים . כיום האמת מעורבבת בתילי תילים של שקרים וקשה מאוד להבחין בין טוב למוטב.
כתבתי כאן אודות ההתפתחות בתנועת החסידות מהפן החברתי-דתי. טענתי שהחסידות עברה מתנועה שקידמה את ההמונים לקב"ה, לממסד שמרחיקם. בעסקי האדמורו"ת טוענים שהקרבה לקב"ה הנה קניינו הפרטי של האדמו"ר והחסידים חייבים לעבור דרך הצינור של האדמו"ר וממסדו/קופתו.
כמובן שהדברים הזויים. הקשר הישיר עם הקב"ה לא אבד לאף יהודי אף פעם וכל יהודי בעת שאך ירצה, ימצא את דרכו אל הבורא-ומנהיג. בברסלב מיסדו 'להכנס לשיחה אישית עם הקב"ה' וקראוהו 'התבודדות'. עדיין בחסידויות שיש להן אדמו"ר חי, הדרך לליבו של הקב"ה עוברת דרך כיסיהם של האדמו"רים ומשב"קיהם. אוי לאוזניים שכך שומעות.
בעיני, ההתנהלות הזאת סותרת את דרך היהדות מדורי דורות, אבל כל עוד יהודים מוצאים בה דרך לעבודתו ובעיקר כל עוד אין לנו ביטחון שמי שיאבד דרך זו (אם אפשר לכנות עקמימות כזו כ'דרך') אזי טוב שימשיכו לאכול שיריים משולחנו של שחקן, מאשר יאכלו תמותות ונבלות.
ב"ה שעדיין יש חסידויות בהן הקב"ה כשלעצמו עודנו מאן דאמר והמסגרת (כולל האדמו"רות) הנה אך מסגרת מסייעת לעבודה. אבל לגבי רוב החסידויות - מדובר בהתארגנות חברתית ותו לא. מניח שברבות הימים, החוקרים שיעסקו בחקר החסידות בת ימינו יהיו חוקרים מתחומי החברה ולא מתחומי הדת. בינתיים גם המכות שבין פלגי החסידויות מופיעות במדורי הדת, ולא במדורי הפלילים, הגם שברור לכל חרדי (חוץ מלמכים עצמם) שמדובר בחדשות פלילים ולא בחדשות דת ר"ל.
כשם שהחילונים טועים לייחס את המכות שבין פלגי פוניבז', גור, וכדו', לדת ויהדות, כן אנחנו טועים פנימה שיש קשר למשחקי החברה הנ"ל ולקב"ה או ליהדות. כשם שהכתבים חושבים שמי שכיפה לו לראשו, כל אשר יעשה, בשם הדת הוא עושה, כן אנחנו טועים שמי שאדמו"ר הוא, בשם השם הוא פועל. בזה השיגה החסידות את מטרתה, שדברים שהם חולין גמורים נעשים לשם הקב"ה, ובזה גופא מתקדשים הדברים. וד"ל.
למזלנו את הגנת היתר שהחברה נותנת לפדופילים בתוכה עדיין אין הם מיחסים לדת ובזה הוטב מזלנו לעומת מציאות חיינו. כי לצערנו ובושתנו, רבים שמהמגוננים על מפלצים אלו עושים זאת כאילו מדין תורה הם פועלים.
המחלוקת הגדולה נגד החסידות היתה על רקע הפחד שמדובר בתנועה נגד מסורת ישראל, כפי שאכן היה בצד המערבי (ההשכלה והרפורמה). בשתי התנועות היתה מלחמה במנגנון הקהילתי הקיים ומחלוקת החלפים ('הסכינים המלוטשות') היתה אמנם הלכתית (האם להעדיף החדות או החוזק) אבל השלכותיה היו קהילתיות מובהקות, משום שהכנסות הקהילות דאז נסמכו על מס-הבשר. המעבר של החסידים לשחיטה עצמאית, פגעה לא רק במנהג והמסורות והמקובלות, אלא גם היווה מכת מוות כלכלית לכל מוסדות הקהילה. בהמשך, עברה המלחמה ישירות למשרות הרבנות, כך שבמקומות בהן זכה הרב החסידי, חזרו החסידים לשחוט שחיטה קהילתית ומיסיהם נכנסו לקופת הקהילה.
בחסד השם, קרוב לפרוץ מחלוקת החלפים נפוצה הפלדה והבעיה נפתרה בדרך טכנית (בסכיני פלדה אין סתירה בין חדות הסכין לעוביו). אבל המחלוקת המשיכה והשלום חזר לשכון במחננו, לא בשל מעשי אדם מחושבים, אלא בחסדי השם אותנו. עובדה היא שכיום אין שום הפרש בין חסידים לליטאים ועדיין ניתן להצית את אש המחלוקת, כאילו יש על מה לריב.
כיום, שמועטים הם היודעים מה עניין החסידות לעומת היהדות עד להתגלות אורה הגדול, המכריע אם אתה בתוך המחנה או מחוצה לו אינה הבנתך העיונית בנושא או התחברותך הרוחנית לשביל החסידות בו אתה הולך, אלא סוג הכובע, הסרט, המעיל, גרביים, השירים וכדו'. לקחו תורה מופלאה ונשגבה וצימצמו אותה לכמה סממנים חברתיים, גשמיים ופולקלוריסטיים.
ב"ה שלאחרונה קמו כמה 'משפיעים'
רוחניים שמחדשים את עבודת השם בקרב החסידים. אולי בעתיד אכן יהיה ברור ומובחן
שהאדמורו"ת זה עניין חברתי ועסק כלכלי ורוחניות קונים אצל 'משפיעים'. מי
יודע.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.