החרדים והמרידה בהקב''ה - הרבי והראש ישיבה עיקר והקב''ה טפל עפרא לפומם!!!

ימים אלו של ימי הפסח הם ימים שחייבים להיות כל כולם ממוקדים בהקב"ה בכבודו ובעצמו, הוא ורק הוא הוציאנו ממצרים, את זה חייבים לזכור בכל שעה ובכל יום, מזכירים זאת כמה פעמים ביום, אבל האם חיים אנו את מציאותו של הקב"ה בחיינו או שהם רק מילים ולא יותר מזה, האם במציאות החיים בשמחתו של הקב"ה אנו מסתכלים על החתן או כמו בחתונות ילדי ונכדי הרבי או הראש הישיבה הם העיקר ואת החתן בקושי רואים, בכלל לא מסתכלים לכיוונו

קם דור אשר מתכוון לטוב, לחזק את ה'אידישקייט' אבל לא קולטים כי יחד עם זאת אנו מזיזים הצידה את העיקר, רוצים להבטיח חסידים תלמידים כל אחד בדרכו להבטיח את ההמשכיות, הכוונות מצויינות, אבל קורה משהו שלא שמים לב אליו, עושים מן הטפל עיקר ומן העיקר טפל, כמו בחתונה חסידית, כאשר רבי גדול מחתן, כל העיניים לכיוונו של הרבי הכל סביבו, הריקודים שלו רושמים כל מה שהוא עושה, החתן יושב כמו מסכן אף אחד לא מסתכל עליו, הוא נסחף על פי הקורה, הוא האחרון בתור. ירקדו עמו מפני שזקוקים לו לריקוד, אבל החסידים לא הגיעו לחתונה שלו אלא לשמחתו של הרבי

כאשר באים לחתונות אצל מי שמכונים גדולי ישראל נמצא משהו שתמיד מציק לי, אני מבקש לראות את החתן להשתתף בשמחתו, אבל אותו בקושי רואים הוא לא מעניין את רוב רובם של המשתתפים, שואלים מתי הרבי יכנס מתי הראש ישיבה מגיע, אז רוצים להשתתף וככה זה עובר לכל תחומי החיים שוכחים כי יש אחד ואין בלתו, בעיניהם מי שמנהל את העולם זה הרבי ועושים טובה מוסיפים 'גם' הקב"ה, שוכחים כי בכל יום אנו חוזרים על המילים של 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו' לא קודם במשה ואחר כך בה', בימינו בכל מקום כמעט הרבי הראש ישיבה ולעיתים גם הרב קודמים, בהם מתרכזים, את הקב"ה מזיזים הצידה

בהגדה של פסח לא הכניסו של שמו של משה רבינו. אם בימינו היה קורה אירוע כלשהו שאיזה רבי היה שותף בו או בחלק ממנו וחלילה לא היו מזכירים את שמו היו מנדין את הכותב ומחרימים אותו יוצאים נגדו למלחמה על פגיעה ב'כבוד התורה'. והנה משה רבינו שאין ספק שהוא עשה כל כך הרבה ביציאת מצרים ואת שמו לא מזכירים ולכאורה פוגעים ב'כבוד התורה' שלו ולא נשמע את אף אחד מתלונן על כך וזועק על שפגעו רח"ל ב'כבוד התורה'

חכמינו שחששו מן המצב הזה, עשו הכל שבפסח יהיו מה שפחות אירועים בחוץ, דאגו שהדברים ייעשו בבית היכן שמתרכזים יותר בה' ופחות בבני אדם. בליל הסדר כל אדם הופך לאדמו"ר של בני משפחתו מקיים את ה'והגדת לבנך', היו מגדולי ישראל שהקפידו בפסח לא לקיים התוועדויות טישים ועוד אירועים כאלו. גם מי שביקשו לכנס אנשים לכינוסי תורה נמעו מלערוך אירועים על שמם אלא אירוע כללי על מנת שבימי חג הפסח לא יתרכזו באחד ויחיד ולתת פחות תשומת לב למנהיג ושיהיה החשוב ביותר. אבל במשך השנים ענין זה הלך ונשחק, למרות שבהרבה מקומות עדיין לא עושים סדר פסח כללי לחסידים רק לבחורים או לעניים מי שאין להם היכן להיות, בסוף הפסח במיוחד בשבועי של פסח כאן כבר נמצא אותם חוזרים, והשאלה אם זה עדיין לא מוקדם מדי

אנסה להסביר את הדברים, בהגדה של פסח אין את שמו של משה רבנו, אבל בשביעי של פסח נמצא 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. כשמטרת הדברים להציב תנאי ברור, אם בימי הפסח האמנת בה' ורק בו אז אתה יכול בשביעי של פסח להאמין גם בעבדו, אבל אם בחג הפסח היית עסוק ברבי בראש ישיבה ובבשר ודם כלשהו, אין לך כל יכולת להאמין במשה עבדו. לפני הכל אתה חייב להיות במצב של תפיסה מוחלטת כי ה' אחד ואין בלתו וכי הוא זה שהוציאנו ממצרים וכי כל האחרים הם בשר ודם הם זמניים בעולם הזה לעומת המציאות של הקב''ה, רק כאשר אתה חדור הכרה ברורה זו, אז אתה יכול להתעסק עם רבנים אדמורי''ם ראשי ישיבות ואחרים

תפקידנו בשמחת תורה לערוך חשבון נפש האם אנו חדורי הכרה שכל מה שאנו רואים אדמורי"ם רבנים ראשי ישיבות ואחרים הם לא יותר מהצגה זמנית המתחלפת בכל תקופה או דור, אז אנו יוצאים לשנה חדשה כזו שתעשה לנו סדר בחיים נדע להבחין בין העיקר לטפל. ולא שחלילה אין לרבנים אדמורי''ם וראשי ישיבות תפקידים בחייהם, ועוד איך יש להם, אבל חייבים לחנך ולהזכיר כי אינם ממלאי מקום של הקב''ה אלא ממלאים שליחותו. כל עוד איננו חדורי הכרה כי כל בשר ודם שיהיה הגדול ביותר מציאותו בשר ודם והוא זמני בעולם ולא יותר, עלינו לבדוק טוב אם איננו עובדי עבודה זרה חדורי אלילות שבכך עוברים על דאורייתא והיא מן החמורות, ולעבוד קשה על ניקוי האלילות מן הגוף והנשמה, להבין כי אין בלתו. כן, פסח זה הזמן שתפקידנו לצאת לחרות, שהיא ההשתחררות מן האלילים גם אם נותנים להם שמות יפים, והאמונה היא באחד ויחיד מי שהוציאנו ממצרים

את זה נזכור, הרבנים, האדמורי"ם, ראשי הישיבות ועוד אחרים הם אנשים חשובים ויקרים, אבל הם אינם אלוקים הם בקושי בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר, הם בגדר של אין מי שיעשה טוב ולא יחטא, ומי מהם שאינו עבדו של הקב''ה אינו ראוי שיאמינו בו

חיים שאולזון