האם מותר היה לסגור את הבית ולא לאפשר לנחמו?

 כבוד ידידי וידיד כל בית ישראל הגה"ח רבי חיים שאולזון שליט"א. 

לאחרונה פורסם על אישיות ידועה  שלא השתתף בהלווייתו של אחיו, ושדלתות ביתו היו סגורים בימי השבעה כדי שלא יבואו לנחמו. וזה עורר תגובות נזעמות וכבוד תורתו דן בענין בכתב ובעל פה. אבל בכל זאת, יורשה לי להגיב, ראשית דבר, הרי שיש ללמד זכות על כל יהודי גם אם על פניו נראה שהוא שגה מבחינה דתית ערכית ומוסרית. ולגופו של ענין, לפי ההלכה שונא שהלך לבית עולמו אין ליריב שלו להשתתף בהלויה, וזאת מן הטעם שלא יראה שהוא שמח במות שונאו וכאילו עלה בידו לנצחו. ובנדון שלפנינו לכאורה היה לו להשתתף בהלויה אך באופן שאינו בולט, ואולי כך הוא עשה, ובאשר לענין ניחום אבלים, אין ספק שאותה אישיות קיימה את ההלכה כפשוטה באופן צנוע, השאלה היא רק על ענין הפומביות של העניין, ובכן לפי התלמוד הרי שמצות ניחום אבלים ביסודה היא מצד כבוד המת וכבוד החיים, וממילא יש לקחת בחשבון שבמצב שנוצר הרי שניחום אבלים באופן "פומבי" כמקובל היום בחצרות קודש, יכל להיות היפך מזה, ואין להתעלם מזה שבכי האי גוונא יתכן דשב ואל תעשה עדיף, וביטולה היא קיומה. ויורשה לי בזה ברשותך להציע שחברי הבלוג בעולמם של חרדים, יביעו דעתם בנדון, ויתנו הצעות מועילות האיך יוצאים מפלונטר במצב  שכזה, מבלי להשאיר טעם לפגם בהתנהלות שגויה ובלתי ראויה, וזאת היות שאין הדבר נוגע רק על לשעבר, אלא גם על העתיד במצבים דומים, עדי יקיצו שוכני עפר בבוא משיח צדקנו. ידידך עוז  המכונה: סתם סופר.