מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
תאר לעצמך שאתה הולך ברחוב ולנגד עיניך הנדהמות, תוקף מאן דהו עובר אורח. אינך יודע האם ומה קדם לתקיפה זו והמידע היחיד שיש לך הוא הוודאות שלפניך הלך לתומו איש ולפתע תקף אותו מישהו. מה תעשה? תתעלם? תעשה עצמך כאילו לא ראית? תחוש לעזרת הנתקף? בעצם זה תלוי בהערכת כוחך מול כוח התוקף? כלומר, 'הייתי רוצה לעזור, אבל איני רוצה להיות קרבן-החליפין לעובר אורח זר'? תנסה לעזור, בהנחה שעוד אנשים מסביב יצטרפו אליך וביחד תצליחו לעצור את התוקף? בעצם זה תלוי מי התוקף ומי הנתקף, אם הנתקף הוא 'משלנו' והתוקף הוא 'הם', אז בוודאי שאיש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, אבל אם התוקף והנתקף, שניהם זרים לי לגמרי, 'מה לי לדחוף ראשי בצרות'? ק"ו שאם שניהם כושים, שזו כבר סכנת נפשות להתערב ביניהם ולך תדע מי כאן התוקף והנתקף האמיתי, אולי זו בכלל קטטת-המשך לקטטה קודמת?
בכל התרחישים הנחתי שתקום בך סערה ותחוש צורך ורצון לעזור, אלא שתעשה שיקולים פרקטיים אם לממש את הרצון הטוב או לא. עד כה צדקתי?
אני מניח שהסכמה עד כה אומרת שאתה רואה עצמך כאדם בעל עקרונות וערכים מוסריים, שלא גס ליבו בסבל הזולת ויעשה כל שביכולתו לכדי לעזור, או לפחות להקל, על סבל זולתו. משער שאם נעבור בלב אטום ולא נושיט יד בשום צורה, יהיה לנו קשה אח"כ לחיות עם עצמנו. ב"ה.
ומה קורה אם התוקף אינו איש-פרטי, אלא עומד בראש מדינה והנתקף הוא מדינה שלמה? מה תחשוב/תרגיש אם מטורף כזה יתחיל להכות במדינות סביבו, בלא התגרותם ובלא שעשו לו משהו? תושיט יד? תגיד 'זה גדול עלי, שהגדולים יטפלו בזה'? באיזו מידה תתקומם ותחוש צורך לעשות משהו ובאיזו מידה 'תקטין ראש'? לדעתך, התגייסות לעזרה, מוכיחה מוסריות?
לכולנו יש 'בטן מלאה' על אומות העולם על כך שבימי הרעה לא עמדו לימיננו. העמים בתוכם חיינו העלימו עין, כשאספו אותנו למשלוחי המוות. איש לא הושיט לנו יד והותירו אותנו לגורלנו. בעלות הברית לא הפציצו את הקרימטוריומים במחנות ההשמדה ואפילו הציונות הממוסדת העדיפה 'פרה ברפת בקיבוץ, על פני זקן יהודי בפולניה'. ברור לנו לגמרי (מוסרית ואפילו רגשית) שהעמידה מהצד, הנה שותפות-מה לפשע עצמו. לא נשכח ולא נסלח.
נדמה לי שכולנו עדים כיום לסיפור בריוני כזה. פוטין החליט שמדינה שכנה צריכה להתנהל לפי האינטרסים שלו - ולא לפי האינטרסים שלהם. הוא זה שיכתיב להם מי יהיו החברים שלהם ועם מי יכרתו ברית-הגנה. כן, התוקף דורש שהנתקף יהיה בן בריתו, שמא צרפת, אנגליה וארה"ב יחליטו שהם חושקים במדינתו המפותחת והמתקדמת ובשל כך הוא 'מוכרח ונאלץ' להתגונן מפניהם. 'איני רוצה לחכות להיטלר הבא, אני מקדים אותו', מנמק פוטין את בריונותו.
איני קורא כאן להתגייס ללגיון הבינלאומי שאוקראינה מקימה עכשיו. איני טוען גם שלאוקראינה נסלחים כל פשעי אזרחיה בתקופת השואה*. לא נכנס כאן לשאלה האם העובדה שהאוקראינים בחרו יהודי לנשיאם אומרת שהם עוברים תהליך שינוי. לא זו סוגייתי. השאלה היא רק בנוגע לערכים, למצפון ולמוסר שלנו. האם כל עוד לא יצאה קריאה מגדוילי ישראל שצריך לעמוד לימין המותקפים, או לפחות לשאת תפילה לשלומם, ולהחלמתם של הפצועים, המצפון והמוסר שלנו 'לא בעסק'? האם המצפון והמוסר שלנו מופקדים בידי אחרים (גדולים ככל שיהיו) או שהם עדיין נכס ואחריות שלנו?
אתם יודעים מה? בוא נצמצם את המיקוד עוד יותר. אתם יודעים שיש יהודים שסובלים שם עכשיו? ידוע לכם שיש בתי חב"ד שממשיכים לפעול שם בתנאים הבלתי אפשריים הללו? ששלוחי חב"ד לא נטשו את המערכה ועודם נכונים לסייע לכל יהודי שנזקק לכך? באודסה מחזיק בית חב"ד המקומי, לא רק בימי מלחמה, בית יתומים. עזרתם לפחות לאלה?
אם לא, מתעוררות שתי שאלות. האחת היא השאלה הנ"ל: מה קורה למצפון ולמוסר שלנו??!! האם הפקרנו אותם? האם לא נכון לעשות שבת אחת חול (סעודות בסיסיות ביותר), כשאת העלות הנחסכת נעביר לאותם אומללים? האם יש יותר כיבוד השבת מהצלת אחים באסונם?
איני פוסק הלכות והשאלה היא אם צריך לחכות שמישהו בעל שם ומעמד יתעורר, כדי שנעשה משהו? אעז לומר יותר מכך. גם אם יתעורר מחר איזשהו 'בעל שם' (אולי קריאה משותפת לשלש המועצות?) ויקרא לתפילה ולתרומה ונניח שאז אכן נֵעָנֶה לקריאה ונתרום כל אחד ערך הוצאה יומית בחודש (בהנחה שהמשבר לא יסתיים בחודש אחד), האם כשנעלה למעלה, נקבל על זה שכר כעושי חסד, או שזה יחושב בתוך החשבון הגדול של 'אנשים שעושים מה שאומרים להם'?
בכלל, 'אנשים שעושים מה שאומרים להם', זו מחלקה בגן עדן? בגהנום? או באגף הרווחה?
אה. השאלה השניה?
אותה שאלה, רק מחר.
האם מחר תשובתך לשאלה תישאר כתשובתך היום,
או שתעשה משהו עם עצמך.
חרדי בעולמו
* לא הרבה יודעים שלפי 'יד ושם', אוקראינה
גם הוציאה אלפי 'חסידי אומות העולם'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.