רשימת הבלוגים שלי

יום שני, 7 במרץ 2022

איזהו חכם? הרואה את הנולד (ג)

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

חשוב להבהיר. עתידנות אינה 'נבואה' (שניתנה אך לאדמורי"ם...) אלא 'חכמה'. מדובר במדע שלוקח את התובנות שכבר קיימות בידע האנושי ובעזרת מתודולוגיות וכלים מדעיים 'מנבא' את הצפוי תוך הצבת לוח הסתברויות לכל תרחיש. ה'נבואות' של פרופ' פסיג הי"ו שצוטט כאן שואפות להסתברות ניבוי של 50%. וא"ת, 'אם 50% אז במה זה עדיף על הטלת מטבע'? וי"ל שהטלת מטבע מכרעת בין שתי אפשרויות, בניבוי העתיד יש אין סוף אפשרויות.

לשם המחשה. אנחנו מבינים שאם ח"ו המצב הכלכלי יתדרדר אל עברי פי פחת, עלולים להיות לכך השלכות משמעותיות על כללות מצבנו. תוך שהבאתי כאן את דוגמת הצלת האידישקייט כולה ע"י שרה שנירר ע"ה בהקימה את 'בית יעקב', (הרבה לפני שנולד הבלוף שגדולי ישראל הקימו את בית יעקב), הוזכר גם שאגודות צדקה של גויים תמכו בה כספית, משום שבנות ישראל הצנועות והחסודות התדרדרו לשפל המדרגה, גם במושגי הגויים. צריך להבין שבנות ישראל היו יותר מסוגלות להתדרדרות זו, משום שלא רכשו כישורי חיים אחרים להתפרנס, מעבר לאפשרות הנוראית הזו. אגב, גם בעת הרעב הגדול בשלהי מלחמת העולם הראשונה, היה אותו מצב בדיוק. בנות ירושלים המסולאות בפז התדרדרו לשאול תחתית זו, רק כדי לקיים נפשן ונפש משפחתן (בפרוטוקול ממשרד הרבנות מופיעים בתי הבושת בבתי וורשה, בתי הורדנא וכו' ובצו המושל הצבאי הבריטי, מתאריך 27.6.18 נאסר על חיילי המנדט לבקר בבתי הבושת שבמאה שערים!). אמנם מדובר במצבי קיצון (בשני המקרים מדובר על מצבי מלחמה), אבל ברור שאי מתן כישורי מחיה סבירה, תביא לחיפוש אפשרות פחות מתקבלת. הוא הדבר שהתריעו חז"ל שמי שאין מלמד את בנו אומנות, כאילו לימדו ליסטות. והדברים פשוטים.

אנחנו כל כך מורגלים בפעילות ללא חשיבה מראש, עד שמתייחסים לכך כאל הדבר הטבעי ואל פעילות מושכלת ומחושבת מראש מתייחסים כאל דרישה מוזרה. במחוזותינו, אין מי שמעלה בדעתו לחשוב מה יהיו צורת התלמיד והרב, או מה יהיה מצב ההתפרנסות בעוד חמישים שנה. זה נשמע מופרך לעסוק בכך בכלל. ידידי ראש הישיבה שליט"א, כשנשאל על ידם מה תהיה צורת התלמיד והרב בעוד 50 שנה התאפק מלענות להם שבאותו זמן ישבו כולם ביחד סביב למשיח צדקנו וילמדו סתרי תורה...

גם בדברים שחשיבותם לחינוך ולקיום היהדות החרדית הנה עצומה, אין מי ששוקל דברים מעבר לטווח המיידי. וכי צריך להיות נביא כדי להבין שאם וועדת הרבנים לענייני תקשורת תחסום קווים משיקולים פוליטיים/עסקיים ותגזול כספי ציבור, שהדבר יגיע בסופו של דבר לרשויות? וכי צריך להיות נביא או חכם מופלג כדי להבין שסופו של תהליך כזה יהיה איום על עצם האפשרות להגן על עצמנו מפני נזקי התקשורת? מה לא צפוי כאן? שתהיה התמרמרות? שהמתמרמרים (53,000 חרדים!) יפנו לשלטונות? שהשלטונות יפעלו? שהמשטרה תחקור הגניבות? וכי לא מורגל בפי העם שסוף גנב לתליה? מה כאן חורג מתסריט הגיוני בסיסי? כמה גאון צריך להיות בשביל לתסרט את העתיד/ההווה הזה? לחילופין, כמה קצר רואי, או עצל-בכסות-רודף-שלום, צריך להיות כדי לוותר לגנבים והמשתלטים מהחצר הידועה לעשות ככל העולה על רוחם?

איני מדבר כרגע על עצם חוסר המוסריות והאחריות בהתנהלות הזו כשלעצמה. ושהאמורים להיות אמונים על הנהגתנו והגנתנו, עוצמים עיניהם. זו סוגיה אחרת. אני דן עכשיו רק על כך שאנחנו מקבלים כטבעי ש'פתאום נפלה עלינו גזירה של שר התקשורת', כאשר הדברים צפויים וכמעט הכרחיים. מדהים שאף אחד לא חושב, לא לפני, לא בעת, ולא אחרי השערורייה הזו, מה צריך לתקן אצלנו.

תארו לעצמכם שעתידנים היו יודעים לספר לחכמי ירושלים שבעוד כך וכך שנים תקום מדינת ישראל, ושהנוער החרדי יסחף אחרי רוח הלאומיות והאקטיביזם ושבשילוב העוני המחפיר של הצ'אלמערס, יבוא אובדנם של כמחצית מבוגרי עץ חיים. האם ידיעה-מראש כזו היתה פותחת פתח למחשבה אחרת? שאולי ניתן לפעול בדרך שפחות יהודים יפלו מן הדרך?  כמובן שאיני בא בטענות למפרע לאותם שלא ידעו. וכי מהיכן ידעו? אבל משהוכרה חכמה זו של חזיית פני העתיד, האין חובה עלינו ללמוד מה צפוי? האם יש עניין בדווקא להיות צועקים על לשעבר? אין בזה שאלה של מכניס עצמו לאונס??

אפשר להתמקד בשאלות קצרות טוות יחסית ולהסיק לגביהן מסקנות. למשל, אלו עבודות יהיו קיימות בעוד עשרים שנה? באלו מקצועות יוכלו לעבוד אנשים שלא הוכשרו? מי יתחרה בנו על המשרות הללו, ערבים? סודנים? מה יהיה שכרם? אלו סוגי הכנות אפשר להכין את הדור הבא, בלי לפרוץ פרץ? אולי יש חלקים בחכמת ודרכי לימוד התורה שהרגלת הצעירים בהם, תוכל להיות להם לתועלת גם בבואם לפרנס משפחתם? מה תהיה יכולת הנשיאה החזויה של הציבור החרדי המתפרנס, את החלק שמקדיש עיתותיו לתורה? עד כמה צריך להתכונן לעתיד ועד כמה נכון לומר 'גול על השם דרכך ובטח עליו והוא יעשה?' מה גדר הגבול בהשתדלות, כשמדברים לגבי העתיד? אכן צריך לעסוק רק בהווה ובעתיד הקרוב מאוד ולא מעבר לכך?

השאלה היא לאיזה טווח צריך לראות מראש את הנולד, כדי להיחשב חכם? ועוצם עיניו מראות לאיזה טווח נקרא היפוכו?

 

חרדי בעולמו


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.