רגעים של השבוע - פרשת שמיני-פרה-מברכים
הרמת ה'קנייטש' / המעיל שחזר הביתה / בגדים העוזבים את הבית / עגלה ערופה בבית החיים
א. חיים של תורה
אלפי אנשים ביקרו אצלו במשך השנים, וכל אחד ראה משהו אחר, משהו שמדבר ומתחבר אליו. אני ראיתי את אהבת ישראל שלו. קירות הדירה הקטנה מכוסים בארונות פשוטים הגדושים בספרים רבים, הריהוט מינימאלי, האווירה נינוחה וההרגשה מיוחדת. בראש השולחן יושב אדם שכל חייו מוקדשים לדבר הנעלה והחשוב מכל: התורה הקדושה.
יחד עם רבים מאד בעם ישראל מכל העולם, כאבתי את הסתלקותו לפני כשבוע של הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל, שבדירתו הצנועה קיבל כל אדם בכל גיל ומצב, העניק תשומת לב, עידוד וברכות, ונתן דוגמה חיה לחיים אמיתיים של תורה.
בחורף תשע"ח התלוויתי אל הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, בעת ביקורו אצלו. המארח קיבלו בסבר פנים יפות מאוד והתעניין על יהדות רוסיה. כשקיבל מהרב כמה ספרי חסידות, אמר לנכדו 'העלה אותם למעלה בעבורי', אות וסימן כי בספרים אלו הוא רוצה ללמוד בעת יושבו בשקט בקומה העליונה בדירתו, ולא רק להכניסם לאחד מארונות הספרים.
היו לו שיטות מעניינות בחייו, ואחד מהם הוא שה'קנייטש' (הקיפול) שבקדמת הכובע, יהיה מורם כלפי מעלה, ולא לכיוון מטה כפי שנהוג בעולם (ובדרך אגב, שמעתי פעם הסבר חסידי, כי בחב"ד מקפידים ששולי הכובע יפנו דווקא כלפי מטה - בכדי לסמל את השפע המגיע מלמעלה ונשפך למטה אלינו, ולא נשאר 'תקוע' למעלה). בסיום הביקור, כשניגשתי אל הרב, הוא הגביה את הקנייטש שבכובעי, ושנינו חייכנו...
ב. מעיל התורה שחזר לאכסניה
בעיצומו של שושן פורים לפני שבוע, עלה על צג הטלפון שלי מספרו של הרב יצחק קוגן שהתקשר אליי. וכשהוא מטלפן, זו יכולה להיות אחת משתי הסיבות: לעזור למישהו בדחיפות, או איזו השגחה פרטית מיוחדת שקרתה ממש עכשיו.
הוא נשמע מרוגש ושמח במיוחד, וכך סיפר: 'הגיעה אלי כעת אישה יהודייה והעבירה לי מעיל ישן של ספר תורה'...
הרב קוגן שלא נח לרגע על זרי הדפנה, נמצא כעת בעיצומו של פרויקט נרחב לשיחזור והקמה מחדש של בית הכנסת היהודי שבמרכז העיר 'ויטבסק' שבבלרוס, לא הרחק מעיירת ליובאוויטש. בעיר היסטורית וידועה זו, גדל אביו ומשפחתו, וכמה מאות יהודים גרים בה עד היום.
לפני זה לא רב, ניגש אליו מישהו ומסר לו את הפרוכת שכיסתה את ארון הקודש בבית הכנסת המפואר, עד שנסגר ונחרב על-ידי הקומוניסטים. הפרוכת עשויה מבד יקר, בצבע יין אדום, והאותיות רקומות בצבע זהב - פאר והדר כראוי לבית כנסת.
ביום שני, כשישבתי בלשכתו של הרב קוגן, שמעתי את הסיפור במלואו: "אני מביט על המעיל של ספר התורה ומזהה, כי הוא עשוי מבד זהה ועיצוב דומה לפרוכת ארון הקודש שקיבלתי ממישהו אחר לגמרי. אני קורא את ההקדשה הרקומה: 'לעילוי נשמת שאשע בת ר' שלמה ע"ה' (בדיוק כשם אשתו הראשונה ע"ה של הרב קוגן, וגם שם אביה זהה!) ומתי קיבלתי זאת? ב'שושן פורים', היום בו חוגגים בירושלים את חג הפורים, העיר אליה נשלחתי עם אשתי לשליחות, עד שנשלחנו למוסקבה"...
וכדרכו בקודש, הכל מהר ומיידי. המעיל כבר נשלח לתיקון אצל מומחית מיוחדת במוסקבה, להכינו לספר תורה חדש שייכתב בע"ה בקרוב, ויוכנס בע"ה אל בית הכנסת המשוחזר בויטבסק!
ג. עשיית חסד ללא עלות
מצד אחד, נותרו לא מעט ממתקים ומצרכי מזון מחג הפורים, ומצד שני חג הפסח כבר בדלת; ההכנות בעיצומן, מנקים, מסדרים, ובבתים רבים מנצלים תקופה זו של ערב החג כדי להיפטר מבגדים רבים שקטנו על בני הבית, או שכבר לא מתאימים לסגנון.
כל אלו מיותרים במקום שהם נמצאים, אך חסרים מאוד בבתים אחרים. זה הזמן וזו ההזדמנות להעבירם לנצרכים, בהם משפחות ברוכות ילדים, גלמודים ונזקקים שונים שמזלם לא שפר עליהם, והבגד הישן של האחד חדש ונצרך בעבורם.
במחלקת 'יד ליד', כאן ב"מרכז החסד היהודי שערי צדק", עובד צוות גדול ומסור של מתנדבים, המכבס ומגהץ כל בגד, ובמידת הצורך גם מתקן ומעביר במשך השנה אלפי בגדים וריהוט ביתי לאנשים שזקוקים לזה.
ללא עלות כספית, כל אחד ואחת יכול להיות חלק מפעילות חסד נפלאה, וגם להרוויח מקום בארונות בבית...
ולתמונת השבוע שלי: ידינו לא שפכו את הדם
כאשר נמצאת גופה לא מזוהה באמצע הדרך בין ערים, והחקירות לא מעלות דבר אודות סיבת מותו של האיש, מצווים ראשי העיר הקרובה ביותר למקום בו נמצאה הגופה, לערוך טקס מעורר ומיוחד המכונה 'עגלה ערופה'. שהרי לא ייתכן וחברה מתוקנת תתייצב מול מותו של מי מאזרחיה, ולא תיתן על כך דין וחשבון מלא. לפיכך, אם לא התבררו פרטי הרצח ולא נמצא הרוצח, ובשל כך אף אין אפשרות לערוך משפט, יש לערוך טקס חלופי, העוסק בשאלת האחריות לדם שנשפך. כי אי אפשר לעבור לסדר היום, מבלי לתת את הדעת על המת המוטל לפתחה של עיר.
פרטים מדויקים מופיעים בחומש דברים, עד לסיום הטקס, כאשר הכוהנים וזקני העיר הקרובה אל החלל אומרים יחד "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו...". המשנה במסכת סוטה שואלת: "וכי על דעתנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן? והיא עונה: אלא, שלא בא על ידינו ופטרנוהו בלא מזון, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוויה".
לא אכנס לכל הפרטים הרבים של הסיפור הטרגי והבלתי מובן, אבל בשעת הצהרים של יום רביעי, עת הובלתי יחד עם עמיתי ר' דוד בלוך, בבית החיים ב'מלאכווקה' על עגלת החברה קדישא, את גופת הגלמוד הצעיר שנמצא מת ליד בניין נטוש בפרברי מוסקבה, ביקשתי לעצור ליד אוהל קברו של רבי נתן נטע אלבסקי זצ"ל, ששימש כרב בית הכנסת מארינה רושצ'ה במשך שנים רבות, ופניתי לידיד חכם אברהם אלשווילי לומר קדיש יתום.
מעומק לבי התחננתי אל הקב"ה בפסוקי התורה שבסיום פרשת עגלה ערופה: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל, וניכפר להם הדם!".
גוט שבת וחודש טוב!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.