והאמת והשלום אהבו

 

מאת: חרדי בעולמו

 

מן הסתם אני חייב התנצלות בפני כמה יהודים יקרים שקשה להם עם אמירות ו'פסיקות' שלי כאן. מניח שאלו שהובאו כאן (669 מילים - ואפילו לא אחת לגופם של דברים), מבטאים רבים שחושבים כמותם (ומן הסתם גם ביתר תוקף וביתר עוז). נדמה לי ששורת הדין מחייבת אותי להתייחס לדעות אלו ולא להתעלם מהן.

ראשית, איני פוסק הלכות. לא להלכה ולא למעשה. זה עשרות שנים שאני מתרחק מאוד מלפסוק לאחרים הלכה למעשה והפעם היחידה שזכורה לי שפסקתי ליהודי כיצד לנהוג הלכה למעשה היה באונס גמור. וכך היה המעשה. היינו בשבת ב'נאות דשא' ובחצות הלילה עצר אותי יהודי אורגינאלי (ת"ח שמתפרנס מיגיע כפיו) ושאלני שאלה דחופה ביו"ד. לא יכולתי להתחמק ממנו, גם כי האלטרנטיבה היתה שילך להעיר את הרב וגם כי לא יכולתי להשתמש בהרגל לשוני ('איני יודע'), משום שבנו חביבי בדיוק סיים ללמוד אצלי. בתרתי לריעותא זה,  נאלצתי לפסוק, אבל זו הפעם היחידה שזכורה לי. ואיתי תלון משוגתי).

בתוך המשפחה אני כן מביע דעה. אחת מבנותי מנהלת 'אורח חיים בריאותי'. חתני-כבני שאלני, לפני שנים רבות, מה דין קינואה בפסח. האם זה קטניות? שאלתי אותו מה זה בדיוק קינואה ומשהסביר לי, עניתי לו אמת-פשוטה. קינואה אינה קטניות וכל זמן שהרבנים/העסקנים לא יודעים על קיומה אפשר לאוכלה בלי שום חשש ופיקפוק. רק שתדע, הזהרתי אותו, שכאשר הרבנים ישמעו על הקינואה הזה, מן הסתם יאסרו אותו (כאילו הוא קטניות) ואז תִּמָּצֵא במצב שבביתך 'אוכלים קטניות'. מה שנותר לך להחליט זה האם אתה מוכן להחשב כחריג (ובידיעה שחתניך כבר לא יאכלו קינואה ושבבוא היום תצטרך גם אתה להשמיטה ממוצרי הפסח שלך). איני יודע מה החליטו.

הדעות שאני מביע כאן אינן פסיקה לא להלכה ולא למעשה. אני מביע כאן רק מחשבות ואיש יחשוב מחשבתו ויפעל כהבנתו. מעולם לא אמרתי 'קבלו דעתי' וכל דברי הם כתלמיד הדן לפני רבותיו. אמת נכון הדבר שכאשר הסיבה היחידה שלא לקבל את דברי היא משום שאחרים סוברים אחרת, או משום שלא הורגלנו לחשוב כך, שאין זה שוקל אצלי מאומה. השאלה אם היא אנוסה, כמו השאלה האם זו אכזריות, אינה שאלה הלכתית, אלא שאלה מציאותית. אם אתה חושב שהיא עושה זאת מרצון ובשמחה, לא התחיל דיון. אבל, אם אתה חושב שזו אכזריות ואונס ובכ"ז בוחר לסמוך על המקובל, לא איתי יש לך דיון. כולנו נתייצב לדין יום אחד ויושר לבבנו יבחן אך אז.

כמו"כ ברור לי שרוב ככל הפוסקים ימשיכו להורות שאין לקבור מתאבד מחוץ לגדר וכדו', אבל חוץ מזה שכך מורים, האם באמת ולדר התחרט באלפית השניה שבין הלחיצה על ההדק לבין חדירת הקליע למוחו? עזוב רגע את הפסיקה. חשוב על המציאות ותגיד לעצמך מה אתה חושב.

כשלעצמי ברור לי (והוכחתי זאת כאן כו"כ פעמים) שהתורה השתנתה ומשתנית כל הזמן והעובדה שיש הלכות מזולזלות כיום רק ממחישה את היתכנות הדברים. גם אני יוצא לחו"ל, כנהוג וכמקובל, אבל איני משקר לעצמי שאני עושה זאת משום שזו 'תרופה נפשית'. אני נוהג כך, משום שעמישראל נהג לקיים המצוות בכל דור בדרכים אחרות ואיני פורש מדרכי הציבור. האם יהודים שלא שמרו חדש בכל הדורות (הגם שזה נגד הסוגיות והפוסקים והלכדיג צדק החת"ס ש'חדש אסור מהתורה') יתבעו בבי"ד של מעלה? לכאורה אין הקב"ה בא בטרוניות עם בריותיו. האם היהודים בספרד (שנהגו לחייב מיתה בבי"ד) יתבעו על כך? והאם הרא"ש (ששכנעם להמיר המיתה בקטיעת אברים, שאין דבר כזה בתורה כלל ונלקח מנוהגי המוסלמים סביבם) יתבע על כך? נו, באמת. כל דור קיים התורה כפי הבנת אותו הדור ולשם כך מסרה לחכמים.

כמדומני שהפעם האחרונה שהוריתי משהו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שהעסקנים מכניסים תחת כסות ההלכה גם את הפוליטיקות שלהם, היה זה בעת המאבק נגד חילולי השבת של חברת אל על. ברור ופשוט להלכה שאין חילולי שבת של מישהו אחר באחריותי ואין שום איסור הלכתי לרכוש דבר ממי שמחלל שבת (אם לא ש'מעשה שבת' הוא). הנכון הוא לפעול שיהודים רבים ככל האפשר ישמרו שבת (ואין זה המקום לדון בקוצר הדעת של החושבים שבמאבקי-כוח יביאו יהודי לשמור שבת. רק שונאים ומשנאים זה מביא. 'ערכים' אף פעם לא הובילו מהלכים מזיקים כאלה). באותה פעם עניתי לאברך דלפון המתקיים מהצדקה שאסור לו להחמיר - בדבר שאינו גופה של הלכה - על חשבון אחרים. מהתגובות למדתי לבלום פי וללמד רק תיאוריה!

חרדי בעולמו

נ.ב.

בל"נ עוד אייחד הדיבור על ריבוי וחילוקי הדעות ודרכי הויכוח וכו'