הוא למד אז בישיבה יוניברסיטי, והיה גם מבלה רבות עם ההיפיס הראשונים שקראו להם אז בשם ביטניקס, והוא היה אז במצב לא טוב ועמד בפרשת דרכים רוחנית באם להמשיך עם היהדות או להצטרף לביטניקס.
בצעירותו מגיל בר מצוה הוא נשלח ללמוד בישיבת חפץ חיים בבולטימור ושם הוא התחיל להתקרב לחב״ד והיה הולך לשיעורים של הרה״ח ר׳ איטשע שפרינגר ע״ה, והוא עודד אותו לנסוע לרבי. ואכן כשעבר ללמוד בישיבה יוניברסטי הוא היה מגיע מזמן לזמן להתוועדויות של הרבי.
באותה תקופה הוא התחיל לחכוך בדעתו שאולי כדאי לעזוב את הישיבה שבה למד ולעבור ללמוד בחב״ד, והחליט שכדאי לנסות לשבועיים ללמוד בחב״ד ולראות אם זה המקום המתאים עבורו.
שבוע לאחר מכן אחד מהחברים שלו מישיבת חפץ חיים בבולטימור בשם מרק לוסטמן, נפגע אנושות בתאונת דרכים והיה מונשם ומורדם.
לוסטמן היה החבר הכי טוב שלו ושווארצי היה מאוד שבור ממצבו וסיפר לחבריו החדשים בחב״ד אודות הטרגדיה שאירעה לידיד שלו. הם אמרו לו מיד, הרי מחר תתקיים התוועדות של הרבי, תעלה אל הרבי ותבקש ברכה עבור החבר שלך.
הוא עוד היה אז טרי בחב״ד והוא אמר לחבדניקים אני לא מדבר אידיש ואיך אעלה אל הרבי, והם ענו אל תדאג הרבי מדבר הרבה שפות. לאחר כשעה וחצי מתחילת ההתוועדות הנה כנהוג אז בשנים ההם נהיה תור של אנשים שעלו עם בקבוק משקה לבקש מהרבי ברכה עבור חתונה, בר מצוה וכיו״ב.
זה היה בערך בשעה 3:00 אחה״צ, הוא היה הרביעי בתור עם כוסית לחיים לבקש מהרבי ברכה עבור החבר שלו וזו תהיה הפעם הראשונה שהוא הולך לדבר עם הרבי.
לפני ההתוועדות אמרו לו חבריו החבדניקים שכדאי לו לשנן במוחו את המילים המדוייקות שהוא הולך לומר לרבי כי הוא אולי יתבלבל בהתקרבו אל הרבי וישכח את מה שרוצה לבקש.
הוא אכן שינן לעצמו את המילים שהוא הולך לומר לרבי, שהחבר הכי טוב שלו אברהם משה בן חנה רחל, נפגע קשה בתאונת דרכים והוא מונשם ומורדם ומבקש ברכה עבורו.
ברגע שהוא ניגש אל הרבי, הרבי עודד את השירה בידיו הק׳. הוא התחיל לדבר בשקט והרבי פנה אליו ושאל ״אה״. הוא כ״כ נבהל מה״אה״ של הרבי שלרגע הוא שכח מה הוא רצה לומר, אבל מיד התעשת וצעק בהתרגשות שהחבר הכי טוב שלו אברהם משה בן חנה רחל, היה בתאונת דרכים והוא מונשם ומורדם והוא מבקש ברכה עבורו.
הרבי הביט עליו כמי שלא מבין מה הוא אומר. הוא חשב לרגע אולי הרבי לא מבין אנגלית והוא עמד נבוך. ואז הרבי פונה אליו ואומר לו באנגלית רהוטה ״ about whom are you speaking?״ (אודות מי אתה מדבר?)
הוא לא הבין מה הרבי שואל אותו, מהי כוונת הרבי בשאלתו. אז הוא אמר שוב את השם היהודי של חברו ״אברהם משה בן חנה רחל״. לפתע הרבי הזיז את ראשו הק׳ לצד והוריד את המבט הק׳ שלו כלפי מטה לכמה שניות שהיו נראים לו כדקות ארוכות, וכאשר שווארצי אמר שוב לרבי את השם היהודי של הנ״ל ושם אמו, לפתע הרבי הרים את הראש בתנועה כמי שאומר ״אאה״ (היינו כמי שאומר גיליתי את השם) ופונה אליו ואומר לו
“Lustman from Baltimor”!
“לוסטמן מבולטימור״! והרבי נתן ברכה לרפו״ש עבור החבר שלו.
שווארצי היה בשוק. הוא לא האמין למראה עיניו. מאיפוא הרבי ידע את שם המשפחה של החבר שלו ומאיפוא ידע שהוא מבולטימור!
והפלא הגדול שזה היה אכן הכינוי המדוייק, איך שהוא הכיר את החבר שלו (בשם ״לוסטמן מבולטימור״) מהיום הראשון שהוא בא ללמוד בישיבת חפץ חיים בבולטימור, כשהוא היה בגיל בר מצוה!
הוא עמד המום לראות איך שהרבי קורא את המחשבות שלו כי הוא אכן עמד וחשב עליו בשם הזה לפני הרבי!
שווארצי מספר שבאותו רגע שראה גילוי אלקות במוחש הוא הפך לחסיד והחליט להשאר ב770 לתמיד.
ואכן באופן ניסי לגמרי החבר שלו הנ״ל התעורר והבריא. הרופאים ניתחו אותו, סידרו לו סט של שיניים חדשות וכו׳, וכשנתיים לאחר התאונה הוא חזר לאוניברסיטה כאדם בריא.
שווארצי סיפר לו את מה שקרה לו ואיך שהוא היה מורדם ומונשם והיה בסכנת נפשות, ושהברכה של הרבי הצילה אותו, ועכשיו כשנתיים לאחר התאונה הוא ב״ה מתהלך על רגליו כאדם בריא, והסביר לו שהוא צריך לבוא לרבי להודות לו על הברכה.
החבר הסכים לכך בחפץ לב ובאחת ההתוועדיות שווארצי ניגש עם החבר לרבי. שווארצי הציג אותו בפני הרבי ואמר ״זה אברהם משה בן חנה רחל שנפגע קשות בתאונת דרכים, והרבי נתן לו ברכה, והוא רוצה להודות לרבי״.
הרבי הביט על החבר, אח״כ הביט על שווארצי ובחיוך על פניו הק׳ אמר ״לוסטמן מבולטימור״!
מאז שווארצי למד בחב״ד והפך לחסיד בכל נימי נפשו.
בשולי הסיפור כדאי להעיר שסיפור זה ממחיש את דברי הרבי הידועים במכתבו לרבי הקודם מב׳ שבט תרצ״ב. במכתבו הגיב הרבי למכתב הידוע של הרבי הקודם אליו מכ״ד טבת תרצ״ב שנדפס בהתמים, שבו כותב הרבי הקודם בארוכה על ההבדל בין חסידי חב״ד לחסידי חג״ת, שבחב״ד לא החזיקו ממופתים והעיקר היה עבודה פנימית ע״י לימוד החסידות באופן שמתאחד ומתעצם עם האדם בשכלו ובלבו וכו׳.
ועל כך הגיב הרבי במכתבו מב׳ שבט, ובארוכה יותר בנספח שהרבי כתב לעצמו והודפס ברשימות (חוברת קלח), שאכן אצל ה״חסידים הראשונים בודאי לא נצרכו״ למופתים אבל ״בימינו עתה שמפני צוק העיתים…נתטמטמו הלבבות ומושקעים בענינים גשמיים״, ובפרט כאשר ״המלכות נהפכה למינות, ופשתה שיטה, ר״ל, שאין בעולם אלא גשם וחוקים טבעיים המושלים בו…
ולכן עתה מופת הנראה לעיני בשר גשמיים מעלה את האדם מבירא עמיקתא לאיגרא רמה. כי ירגיש אשר אין הגשמיות עב וחשוך כל כך, כי הרוחני הוא המהוו ומקיימו בכל עת ובכל שעה…וגבוה מעל גבוה…בורא הכל שהוא השולט ומושל גם בעולם הזה הגשמי והחומרי״.
בסוף הנספח מציין הרבי לעצמו ברשימות את המילים הנפלאות אלו: ״הדרכת הרביים הוא להורות דרך העבודה וקיום התורה ומצוות ולא עשיית מופתים?״.
ואכן בסיפור זה רואים את המחשת דברי הרבי דלעיל, שכאשר שווארצי היה בפרשת דרכים רוחנית בחייו, הרבי הראה לו מופת גלוי שזעזע אותו והוא נוכח באותו רגע שיש אלוקים בעולם, וברגע הזה הוא קיבל את ההחלטה להפוך לחסיד וליהודי שומר תומ״ץ, ואח״כ במשך שנים רבות זכה לקרב מאות ואלפים מבנ״י ליהדות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.