רגעים של השבוע - פרשת לך-לך
א. תמרים ותפילין
יום שני בצהריים, ואני מקבל הודעה שנמסרת בקול נרגש: "לפני מספר דקות הנחתי תפילין ליהודי בעל תפקיד חשוב כאן בעיר, וזה בזכותך!". לא ידעתי במי מדובר ומה חלקי במצווה זו שנערכה קילומטרים רבים ממוסקבה. ואז קיבלתי גם תמונה עם הסבר קטן: "שאלתי אותו אם אפשר לצלם אותו עם התפילין, ולפליאתי הרבה הוא הסכים. שים לב ותראה את מה ששלחת נמצא לידו...".
שבוע לפני כן, פנה אלי ידידי רב העיר קוסטרמה השליח הרב ניסן רופו, עם בקשה האם אוכל לעזור להשיג ממרח תמרים ישראלי בשביל יהודי מקומי שביקש זאת לצורכי בריאות. מצאתי בס"ד כמה צנצנות של ממרח זה, ובהשגחה פרטית נודע לי, כי משפחת הרב לוי הולצמן מ"מכון חמ"ש" נוסעת עם קבוצות תלמידות מהמכון לשבת בקוסטמרה, במסגרת מסעות חיזוק לקהילות היהודיות ברוסיה, והחבילה הועברה דרכם אל הרב רופו, שהזמין לבית הכנסת את היהודי היקר שהוא מנכבדי העיר, בזכות היותו מנצח הראשי של המקהלה הסימפונית.
מתברר, כי מעבר לסגולות המיוחדות שיש לתמר הארץ-ישראלי, יש בו גם כוח לגרום להנחת תפילין. המאמץ היה, אפוא, שווה לי שבעתיים.
ב. עלייה לצורך עלייה
יום שלישי בשעת לילה מוקדמת. קבוצה מצומצמת עומדת ליד הדלת הראשית של המסעדה הבשרית בקומת הכניסה של המרכז היהודי 'מארינה רושצ'ה'. המנהל, ר' אופיר דבקרוב, מגיש מזוזה חדשה לידיו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, והוא קובע אותה בפתח החדש. מנהל הקהילה הרב מרדכי ויסברג, מבקש מהרב זלמן כהן שיברך את הנאספים ב'ברכת כהנים'. כולנו עונים 'אמן' בהתרגשות, וחוזרים להמשך ההתוועדות החסידית.
אולם זה שימש במשך שני עשורים כמסעדה חלבית. מנהלים באו והלכו, תפריטים שודרגו והתחלפו. בתקופת הקורונה המקום נסגר לגמרי, עד שהובא מנהל חדש, שחשב מחוץ לקופסה, החליף בין האלומות, שינה את המטבחים, עיצב מחדש, והמקום ב"ה החל את דרכו החדשה ברגל ימין.
אני מתבונן ונזכר באירועים שונים שנערכו כאן באולם, אורחים מגוונים ותקופות שונות.
ואני מביט על היושב לצדי, הדיין הרב זלמן כהן, שביום חמישי, יחד עם משפחתו טסו לארץ הקודש. 'עלייה' בכינוי המקובל.
שותים 'לחיים', והרב שליט"א מודה לרב כהן על השנים הנפלאות שזכתה הקהילה במחיצתו. כל אחד מהמסובים מעלה זכרונות נפלאים שהיו לו בזכותו, ובאווירה נפלאה של אחדות הסתיימה ההתוועדות מלאת הזכרונות.
ג. השלכת הזהובה
יום רביעי בשעת בוקר מוקדמת, ואני יודע, שאם לא אתעשת, אפספס את ההזדמנות. הצעתי לרעייתי, והיא התפנתה מכל עיסוקיה, נענתה לבקשתי ובהתארגנות מהירה יצאנו לדרך. קצת יותר מעשר דקות ואני מחנה את רכבי.
בשעה מוקדמת שכזו יש חנייה בשפע, אך בעוד שעות מספר, כבר עדיף יהיה להגיע במטרו או במונית, שכן קשה יהיה למצוא מקום חנייה פנוי.
אנו נכנסים בשער הראשי ומשם אנו פונים ימינה, להעמיק קצת יותר בתוך הפארק. עיניי מופנות למעלה, אני מחפש את העצים שעדיין מכוסים בחלקם בעלים. עדיף בצבע אדמדם, זה שמחליף את הירוק ומקדים את הצהוב. לצערי, אכן איחרתי את המועד בשבוע; צבע זה כבר לא מצאתי. אבל את 'השלכת' המפורסמת של תקופת הסתיו היפה של מוסקבה, מצאתי במלוא הדרו!
'פארק סקולניקי' המדהים, המקום בו בחר הרבי הריי"צ לטייל בכדי להירגע, בעת ביקורו במוסקבה להפרת גזירות נגד יהודים, ואיימו עליו במוות, אך הוא התעקש להמשיך לפעול במסירות נפש. והנה אנו מסתובבים בו היום, עם בגדים יהודיים ומלאים שיר ושבח של 'מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית".
ולתמונת השבוע:
השבוע פרשת לך-לך, לפני 35 שנה, יצא הרב קוגן עם משפחתו מרוסיה. רבים הגיעו ללוותם לשדה התעופה בלנינגרד של אותם ימים, וההתרגשות שהייתה שם, ניכרת על פניו של הרב קוגן, גם הבוקר.
אנו למרגלות מטוס קטן, שלקח אותנו הבוקר ממוסקבה לרוסטוב, לקראת כ' מרחשון. לשבת של תפילות, לימוד והתוועדויות בבית הרבי מוהרש"ב נ"ע, שמזה מספר שנים הוא משקיע בו את כל כוחו, כמו גם בעיירת ליובאוויטש.
גוט וד"ש מרוסטוב
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.