מאת: חרדי בעולמו
אחרי כתבי כאן, בתוך הדברים, שהויכוח המהותי ביותר בין הליטאים לחסידיים הוא נושא מה בכלל נחשב ללימוד תורה, נכון ליחד לזה כמה מילים.
אֲקַצֵּר וְאֶתָּלֶה באילן גדול.
כידוע, הח"ח היה 'ליטאי' מובהק ואעפ"כ ה'משנה ברורה', התקבל בכל תפוצות ישראל כספר יסוד בהלכה. המסורת במשפחתו מספרת שבעת שכתב את המ"ב, החל להתגרטל (וגם הִרְבָּהּ מאוד להביא את 'שו"ע הרב'), כדי שגם החסידים יוכלו לקבל את ספרו. אמנם, סִפְרוֹ הקודם (שעל שמו נקרא) התקבל מאוד גם בקרב החסידים, אבל שני דברים מבדילים בין הספרים. ראשית, 'הלכות לשה"ר' הוא חידש נפלא ומדהים כשלעצמו (עד אז היה מקובל להתייחס ללשה"ר כאל 'חובת הלבבות') וגם ששם מרבה להביא מקורות מהקבלה ואילו במ"ב אינו מביא כמעט בכלל (וכשמביא, מביא לרוב בהבלעה, דרך 'מנהג' או דעות האחרונים). רק פעם אחת הוא מצטט מספר חסידות ('דרך פיקודיך') ומתעלם בחכמה מבעיות כמו מצות מכונה וכדו'. כך שהיה חשש אמיתי שהחסידים יזהו את הספר כ'הלכה ליטאית'. סוף דבר 'רצון יראה יעשה' ובאמת ספרו התקבל בכל תפוצות ישראל.
במ"ב ק"ע סק"א: "ומצווה על כל אדם ללמוד תורה על שלחנו שכל שלחן שלא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים וכתב בשל"ה דילמוד משנה או הלכה או אגדה או ספרי מוסר" - ולא מזכיר קבלה.
במ"ב קנ"ה (ג): "חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב, שהוא תנ"ך ומשנה וגמרא ופוסקים". שוב, אינו מזכיר 'קבלה'.
לעומת זאת רש"ז מלאדי (בעל התניא)
פסק בשו"ע שלו כנ"ל, אלא שבתוספת 'סודות התורה' כמובן.
והערוך השולחן הוסיף את 'לימוד חכמת הקבלה' (בהתניות גיל ומילא כרסו, כמובן. ליטאי סוף סוף), אבל במק"א (או"ח מז,ח) הוא מסתפק האם הלומד דברי אגדה ו'חכמת הקבלה' מברך עליהם ברכת התורה.
באמת, זו הנקודה 'החותכת' ביותר. כדי שהדברים יחודדו, אקצין אותם לרגע. בחלק האגדות יש סיפורים על תנאים ואמוראים, מהם נארגו ספרים כמו 'כה עשו חכמינו' וכדו'. כשאתה לומד קטע בגמרא שהסיפור מסופר בו, אינך חושש שמא אתה מבטל מתלמודך ועוסק בסיפורים, נכון? אבל אם תקרא את הדברים מעובדים ללשון שמובנת לכל ('כה עשו חכמינו', למשל) האם זה קיום מצוות ת"ת? (ונחדד. הרוצה לקרוא הסיפורים מחוייב בברכת התורה קודם?).
בוא נלך עם זה עוד צעד. נגיד שיש לי פרוש
יפה על האגדתא של דמא בן נתינה. יכולני להסביר למה נקרא שמו דווקא 'דמא' (רוצה
לנחש לבד?) ואפשרי גם להסביר למה שם אביו הוא 'נתינה' (שוב, אפשר לנסות לבד).
כמו"כ נסביר מה רמוז במילה 'מפתח', מה הפשט שהאבא 'ישן', ולמה המפתח הזה נתון
דווקא מתחת לראשו (אפשר לנסות לבד הכל). מכל הנ"ל יכולני לרקוח התחזקות גדולה
בקיום המצווה.
עכשיו נשאל: האם הסיפור והדרשנות שלי זה נהיה 'תורה'? צריך לברך על זה?? (והאם כתיבתי כאן היא גם 'תלמוד תורה'?).
נמשיך מזה הלאה ונגיע עד לשאלה כפי שהיא 'נכון לעכשיו': האם 'תורת השוונצאות' היא גם תורה? והאם המזמרים את 'השיטה הקדושה' מקיימים בזה מצוות ת"ת??
מה שרציתי להבליט בזה (ומחילה שעשיתי זאת בדרך סחור סחור) זה שהנושא של הגדרת 'תלמוד תורה', יכולה להתפוצץ כסלע ומן הסתם נגיע לאיזו נקודה שתיווצר כאן מחלוקת בין הקוראים השונים.
צריך לזכור גם את היפוכה של הגישה הליטאית. יש שיאמרו שמי שלא למד 'פנימיות התורה' לא באמת למד תורה מימיו. ובזה ייושבו דברי הקדמונים שבדורות האחרונים יהיו תלמידי חכמים שהם וכו'.
כשלעצמי, כבר מילתי אמורה, שבעיני, הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא המלמדנו תורה בהווה ואין איתנו יודע עד מה ואין עלינו מוטל לחשב חשבונו של עולם, האם זו תורה או לא זו אף זו, כי לא תדע מה ילד יום. כי רק בעוד מאות שנים יוכלו להסתכל אחורה ולומר, כאן חל שינוי זה. עד אז, אין לנו עסק בנסתרות ועלינו לעשות את המיטב במה שאנחנו יכולים, בלי להציץ מה השני עושה והאם זה כדין וכמסורת או לא.
הייחוד והשונה הפעם, משינויים רגילים בהלכה ובדרכי העבודה שברוב המקרים כאשר התרחש שינוי, אז המנהג הקודם פשוט נעלם כלא היה (עד שהזכרת העובדה שהמנהג בישראל היה שלא להניח תפילין, נשמע ככפירה בימינו, באוזני מי). הפעם חל שינוי מהותי מאוד ביהדות (מי היה מאמין שיהדות תתבטא בהשתטחות על קברי צדיקים, הדלקת נרות, חלוקת שיריים, אומן, או כדו'), וההתנהגות הוותיקה יותר (המתנגדת לביקור קברים בכלל וכו') ממשיכה במקביל לדרכים החדשות.
אבל החשוב מכל הוא להבין ולהפנים, שאין בכלל שום נ"מ אם אתה שייך לליטאיות, חסידיות, וכהנה רבות, אלא העיקר הוא כמה ליבך נתון לשמים וכמה זוך ויושר ליבך מנחה אותך (ולא פרסומאים ויחצנים שמשתלטים על מוחך ומשתמשים בך). בעיני, לקב"ה יש דרכים מגוונות להוליך אותנו וכשם שהמצוות עצמן משתנות מדור לדור, כך גם דרכי העבודה ואין תימה - ואין מעלה - בכך שדרכו של מישהו היא המורגלת מדור דור ודרכו של האחר מחודשת.
ה' יראה ללבב ורק האדם הוא שרואה לעיניים
בלבד.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.