שלום וברכה מורי ורבותי!
תרי"ג מצות נתן לנו הקדוש ברוך הוא,
שש מאות ושלוש עשרה מצוות.
זה לא יותר מידי?
"רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" (מכות פ"ג מט"ז),
אבל מה זאת אומרת?
אנחנו בפועל קבלנו, לכאורה, שש מאות ושלוש עשרה "מטלות",
שש מאות ושלוש עשרה דברים שהם "כבדים" עלינו!
איפה השמחה?
איפה ההתלהבות?
מה גורם לבן אדם שמחליט להתחזק ורוצה ממחר להעמיס על עצמו מצוה אחת נוספת,
אתגר אחד נוסף,
איך מקבלים את זה באמת בצורה של "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל", ולא רצה, חלילה, "לדכא",
לא חלילה וחס גרם לנו לתחושה קשה יותר?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
ישנם אנשים שקמים לאותו מסלול חיים,
לאותה התחלה ולאותו סוף.
ישנם כאלה שרואים כל יום כאתגר,
כל יום כמלחמה,
כל יום כמשהו שקשה לשרוד.
וישנם אחרים שבסוף כל יום מציינים לעצמם "נצחתי!".
יכול להיות שכל אחד מאותם אנשים עבר את אותם חמישה משברים,
את אותן בעיות ואת אותם קשיים.
כולם יוצאים בסוף מאותם משברים,
השאלה היא, על מה אתה מסתכל?
האם על המשבר, או על הנצחון?
האם על ההתחלה הקשה, או על ההצלחה שלאחר מכן?
אם קמת בבוקר על דעת לנצח,
לא משנה כמה אתגרים עומדים בפניך,
אם אתה קם על דעת להיות המנצח הבא,
שם אתה מקבל את הכחות.
אם אתה מסתכל על תרי"ג מצות כעל תרי"ג "בעיות",
שם אתה מתחיל להסתבך,
שם מתחילים הקשיים.
אם אתה רואה אותם כפתרונות,
כאן מתחיל הפתרון,
מתחילה ההצלחה,
ואם אתה רואה את זה כתרי"ג "הצלחות",
שש מאות ושלוש עשרה הזדמנויות שנתן לי הקדוש ברוך הוא להתרומם, להתעלות, להיות אדם טוב יותר,
אדם מושלם יותר,
המישהו הבא שדומה הרבה יותר למלאך מאשר לאדם,
משם אתה מקבל את הכחות.
ענין של הסתכלות,
אבל הסתכלות שמשנה חיים.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.