אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר. בימים אלה דנים בנושא של כיצד מגיבים, האם מותר ליהודים לקחת את החוק בידים ולהדוף את הערבים המכים יהודים שורפים בתי כנסת ומחללים ספרי תורה, או שגם במצב כזה חייבים לשתוק ולא להגיב לאפשר לערבים לעשות מה שהם עושים גם במחיר שהמשטרה אינה מתערבת ואינה עוצרת אותם
השבוע שמענו על יהודים שלקחו את החוק לידיים לאחר שקלטו כי המשטרה כלל לא עוצרת את הערבים והם ממשיכים להתפרע במיוחד בעיר לוד ששם הגיעו הדברים לידי זוועה ממש. מציאות היא כי הערבים הם אלו שהתחילו בפרעות לא היהודים, מי שתפסו את החוק לידים עשו זאת לאחר שהערבים התפרעו בצורה נוראה וזוועתית
עתה השאלה היא מה נכון לעשות במצב כזה. מצד אחד אין זה נכון לקחת את החוק לידיים הרשויות הם אלו שצריכים לעשות כאן. מאידך המשטרה כלל לא פעלה והפקירה את היהודים בעיר לידי פורעים ערבים. לומר תשתקו למרות שעושים בכם פרעות אי אפשר, ולומר לכו תכו בחזרה זה גם לא לענין, מפני שזה לא צריך להיות כך, המשטרה או מי מטעם הצבא או משמר הגבול תפקידם לעצור אותם
מן הנסיון למדנו כי ערבים מבינים רק שפה אחת, כאשר מכים אותם הם קולטים כי טעו וכי זו לא הדרך, כאשר מאפשרים להם להתפרע הם ימשיכו ולא יפסיקו. ולכן אפשר להבין מדוע החליטו יהודים לקחת את החוק לידיים. אבל מן העבר השני זה מבזה אותנו מפני שזה לא סדר העולם ואסור שזה יהיה ככה. נכון האשמה כולה של השלטונות שלא עשו מה שצריך בזמן הנכון, אבל מאידך להפקיר דם יהודי, לאפשר שריפת בתי כנסת וחילול ספרי תורה, זה בלתי אפשרי ואף אסור
התקוה כי המשטרה למדה ממה שקרה כי הם האשמים במצב הזה, מפני שאם הם היו תופסים את הערבים בזמן ועוצרים אותם מונעים מהם את ההתפרעות הזו זה לא היה מתגלגל למצב הזה
המסקנה שלי היא, כי צריך לעשות כל מאמץ שהמשטרה היא זו שתטפל בהם. אבל כאשר המשטרה מרימה ידיים, אנו לא נוצרים שנושיט את הלחי השניה, את זה חייבים לקלוט כל היפי נפש שמגינים עתה על הערבים
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.