מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
קיבלתי במוצאי החג שיחת טלפון מאברך מניו יורק והוא מספר לי את הסיפור דלקמן, הוא מציין מראש ומבקש סליחה על הזמן היקר שהוא מעכב אותי ומוסיף לבקש שלא אצחק עליו ולא אכעס עליו אם אחשוב שהסיפור לא חשוב ומענין.
הקשבתי, ולמרות שאין כאן דרמה, אהבתי את המסר הדק, אעביר את הסיפור אליכם ואם זה נראה לכם לא מעניין סלחו לי.
וכך מספר האברך:
קו השגחה פרטית של אחיך ר' דוד שינה לי את החיים, יש לי את החיים שלפני הקו והחיים שאחרי הקו, לפני: תמיד רטנתי וכעסתי על כל מה שלא הלך כפי רצוני וככל שלקחתי יותר ללב, כך יותר ויותר דברים הלכו ראנג (עקום באנגלית) אך מאז שהתוודעתי לקו השתנו חיי, ולא שדברים השתנו בהרבה, אלא שהתחלתי לקבל אותם כפי שיהודי מאמין צריך לקבל אותם ולהתייחס אליהם, וממילא הם כבר לא ראנג, כי אם ה' עשה את זה כך אז זה נכון וטוב.
באחד הימים התרגשתי מאוד כששמעתי את ר' דוד בקו, מספר את הסיפור המפעים של ר"ש גאנצפריד זי"ע בעל קיצוש"ע (בקיצור: יהודי חביב שעלה לאחרונה מברזיל שכל חייו היה לומד את 'קיצור שולחן ערוך' ומתנהג על פיו והספר היה משוש חייו ולא מש ממנו מהבר מצוה על רגע פטירתו וידע אותו על פה וכו' ובהלויתו המצומצמת עקב הנגיף היה חסר עשירי ואיזה יהודי זקן בלתי מוכר בא והצטרף כעשירי, ולפני שהלך שאל הנכד לשמו וענה 'גאנצפריד').
עצרתי את דיבורו של האברך וסיפרתי לו כי בשעתו, כשהסיפור התפרסם, שלח אלי חבר קליפ (שרץ בקבוצות) שבו אברך ברזילאי שמכיר את משפחת המנוח מתגלגל מצחוק ומגחך על הסיפור באופן נלעג וטוען כי הוא יודע מי היה האיש בלויה, שכלתו של המנוח סיפרה לאשתו כי המנוח היה לו בן דוד ושמו 'הנפלינג' והנכד ב-2 בלילה התבלבל בין 'הנפלינג' ל'גאנצפריד'.
החלטתי להרים את הכפפה, הנפלינג זה לא שם נפוץ, לא איזנבך, קרישבסקי או כהן, אני מכיר את ההנפלינגים היטיב, (2 מהם עבדו אצלי) עשיתי כמה שיחות והתברר לי כי יש 2 אחים הנפלינג שאולי עונים לקריטריונים ושניהם כלל לא השתתפו באותה לויה.
לא התעצלתי, ביקשתי מהחבר ששלח לי את הקליפ שיתן לי את המס' טלפון של האברך מברזיל שהקליט את הקליפ והתקשרתי אליו ושאלתי אותו אם יוכל לתת לי יותר פרטים איזה הנפלינג היה בלויה? וסיפרתי לו כי אני כבר ביררתי עם כל הנפלינג שיכול להיות רלוונטי.
האברך גמגם והסביר כי הוא לא באמת שמע כי זה היה הנפלינג, אלא שאשתו שמעה מכלת המנוח שלמנוח יש בן דוד רחוק שיש לו שכן ששמו הנפלינג ומכך הוא הסיק שאולי זה ההנפלינג הזה.
שאלתי אותו: ועל סמך השערה כה קלושה אתה הולך ומפיץ קליפ מלגלג באופן מבזה?
הלה התנצל ואמר שממש לא התכוון וביקש שאתנצל למשפחה בשמו וכו'
האברך מניו יורק הודה לי וממשיך לספר:
לפני חודשים ספורים ביקרתי בארץ ישראל והתעניינתי היכן אפשר לפגוש את ר' דוד, פשוט רציתי להודות לו על כל הטוב שגרם לי ונודע לי היכן הוא מתפלל ולומד, באתי לאותו בית מדרש ופגשתיו יושב עם ספר קיצור שו"ע פתוח לפניו, התיישבתי לידו והשיחה התחילה לזרום, הרבה חיזוק שאבתי ממנו, במשך 3 שעות חיזקני ועודדני ולא היה נראה שהשיחה תיגמר אי פעם, עד שהגיעה שיחת טלפון ור' דוד הסביר לי כי הוא ראש החברה קדישא חסידים ותיכף באים לאסוף אותו להשתתף בלויה.
בדקות שנותרו עד שהרכב הכחול בא לאסוף אותו, סיפר לי ר' דוד כי הרב יונתן אייבשיץ פסע פעם ברחוב ומולו הגיעה כרכרת המלך, שאל אותו המלך: לאן אתה הולך? ענה: איני יודע!. התקצף המלך על התשובה שהיתה נראית חצופה בעיניו וציוה לאסור אותו בבית הסוהר, כעבור זמן מה נרגע המלך וחשב: הלא ר' יונתן הוא חכימא דיהודאי, הבה ואשמע מה יש לו לענות על החוצפה שבדבריו?.
הביאו את הרב לפני המלך והמלך שאל אותו: למה אמרת שאינך יודע לאן אתה הולך? ענה לו הרב, אדוני המלך, ראה נא ותיווכח שצדקתי בדבריי, הרי שאלת: לאן אני הולך?, הנה, עובדה שתכננתי ללכת לביהכנ"ס והלכתי לבית הסוהר. לו שאלתני לאן פני מועדות? הייתי עונה לבית הכנסת!.
ר' דוד סיים את דבריו עם רגל אחד על הרמפה של הטנדר בכחול, ואמר: תכננתי ללמוד כמה סימנים בקיצור שולחן ערוך ובתכלית לא למדתי אפי' סעיף אחד, אולי אתה תשלים במקומי, לחצתי את ידו ונפרדנו לשלום.
ממשיך האברך:
אודה ולא אבוש, לא זכור לי שאי פעם פתחתי קיצור שו"ע בימי חיי, ועקב דבריו של אחיך, עליתי לביהכנ"ס, הוצאתי קיצור שו"ע ולמדתי כמה סימנים והרגשתי חיבור לספר, ודימיתי כמו ספר 'הוראות יצרן' לחיים תקינים.
מאז התחלתי ללמוד כל יום כמה סימנים בקיצושו"ע וגיליתי הרבה הלכות שכלל לא ידעתי על קיומם וזה המריץ אותי להזדרז ללמוד את כל הספר בשקיקה.
ימים ספורים לפני פסח הרהרתי כי בהיותי בכור, עלי לעשות סיום במקום תענית בכורות, אך מסכת כבר לא אספיק לסיים, (השנה זה היה בי"ב ניסן) שאלתי את הרב שלי אם אוכל לעשות סיום על קיצור שו"ע ולצאת ידי חובה? הרב פסק לי בחיוב.
יצאתי בי"ב ניסן בבוקר, קניתי קרטון בייגלך טריים עם גבינות ושאר מעדנים והבאתי לבית הכנסת, ולאחר התפילה ניגשתי לבימה ועשיתי את הסיום, אמנם בקהל נשמעו כמה גיחוכים כאילו מישהו עושה סיום על תהילים, זה קצת צבט לי בלב אך התעלמתי מהציניקנים וסיפרתי שכך הרב פסק לי, הזמנתי את כל הקהל לסעודה והם נענו באהדה. ובלב שמחתי, כי ידעתי כמה תועלת יצאה לי מהספר הזה, נזכרתי מסיפור הלויה של האיש שכל חייו למד קיצשו"ע שמישהו בשם גאנצפריד השלים את המנין, ובלב הרהרתי, הלואי והייתי מקבל סימן שנהגתי נכון.
כיון שנשארו לי עודפים, המתנתי לסוף התפילה של המנין הבא והזמנתי את המתפללים ליטול ידים.
לפתע נפתחה הדלת ובחור צעיר נכנס מהרחוב ואני שואל אותו אם כבר התפלל? הבחור עונה שכן ופונה לצאת, ביקשתי ממנו שיטול ידים, והוא לא התנגד לבקשתי.
הבחור מניח את שקית התפילין על השולחן ואני עומד נדהם, על השקית רקום: 'מ. גאנצפריד', שאלתי אותו אם הוא קשור לבעל קיצור שו"ע? והוא עונה, בטח, נין ונכד בן אחר בן, סיפרתי לו כמובן שהסיום על קיצושו"ע והוא היה נדהם. והוסיף בהפתעה: התפללתי בביכנ"ס אחר ובדרך הביתה התכופפתי להרים משהו שנפל לי ונגעתי בנעליים והרגשתי דחף לא מוסבר להיכנס לפה לשטוף ידים ולהפתעתי ביקשת ממני להשתתף בסעודה...
האברך מסיים: כל החג הסתובבתי כמרחף, המעשה מאוד ריגש אותי וממש חשתי כמו ליטוף משמים, חיפשתי את מי לשתף בסיפור וחבר אמר לי, התחלת קיצור שו"ע בגלל ר' דוד קלצקין ואת הסיפור הזה תספר לאחיו בלייקווד, ונתן לי את מספר הטלפון שלך, תודה שהאזנת בסבלנות.
אני נדבקתי מהתרגשותו, וכעת תשפטו אתם אם עשיתי נכון והאם בזבזתי את זמנכם עם הסיפור?
בברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.