תופעה מוזרה. ניצחונותיו של בנימין נתניהו הגיעו תמיד עם נשיאים 'דמוקרטיים' עויינים, וכישלונותיו עם נשיאים רפובליקניים אוהדים.
כאשר נתניהו עלה לראשונה לשלטון, בקייץ 96, שימש ביל קלינטון כנשיא, והוא אף הפעיל את "השפעתו" כדי לסייע בבחירות לפרס, יריבו של נתניהו. קלינטון גם האכיל את נתניהו בכפיות ולא הפסיק ללחוץ עליו.
ערב בחירת ג'ורג' בוש, שהיתה יכולה להיות קדנציה נוחה של נתניהו, הוא מפסיד את הבחירות לאהוד ברק, ומחמיץ את 8 השנים הטובות של בוש.
ב-09, מיד לאחר בחירתו של ברק חוסיין אובאמה, במקומו של בוש (השני), נתניהו חוזר, "לטובת" שמונה שנים מייסרות עם אובאמה, בהם הוא זוכה ב-3 ניצחונות ברורים רצופים, ב-09, ב-13 וב-15.
ואז מגיע טראמפ, וב-3 מערכות הבחירות שנערכו בישראל בימיו, נתניהו אינו מצליח להביס את יריביו, כפי שהתרגל, ונוצר תיקו בלתי אפשרי.
האם ה'חזקה' מבשרת, שעם נצחון ביידן וחזרת הדמוקרטים לבית הלבן, נתניהו יפרוץ שוב את התיקו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.