״תבורך מנשים יעל״ (שפטים ה כד). יעל היתה מבני בניו של יתרו והיא עמדה במסירות נפש עצומה והרגה את סיסרא. באותם רגעים היה זמן לא פשוט לעם ישראל, סיסרא היה שר צבא גדול, חזק מאוד ועם צבא חזק מאוד.
ורבותינו סיפרו לנו, שסיסרא יצא למלחמה נגד עם ישראל בכח עצום. ומן השמים נלחמו לעם ישראל והוא איבד את כל צבאו וברח לביתה של יעל, כי שלום היה בין משפחת יעל לבין סיסרא.
יעל השקתה אותו חלב ויין ושימשה איתו, וכשנרדם הורידה את ראשו. ורבותינו מעידים עליה, ואין אחד עימם ותכסהו בשמיכה מעידה התורה עליה ״שמי בה״ שלא נהנתה בתשמיש ועשתה את כל מעשיה לשם שמים להורגו.
הנה הגמרא במסכת ראש השנה מביאה איך תוקעים ולמה תוקעים בשופר תקיעה, תרועה, שברים. ולומדת הגמרא את התקיעות מאימו של סיסרא, כאשר המתינה לבנה שיחזור מן המלחמה כמו תמיד, שהיה יוצא למלחמה ועד הצהריים מנצח וחוזר לאכול.
ראתה שבנה סיסרא בושש לבוא ובכתה. והבכי שלה היה הראשון כתקיעה, בכי ארוך. השני כתרועה, בכי קטוע לפרקים. והשלישי בכי כשברים, קטוע לפרקים יותר קצרים. ומהבכי הזה התורה לומדת את התקיעות ביום ראש השנה.
והנה שנים רבות קשה לנו, יום ראש השנה, יום שנאמר בו ״היום הרת עולם״ יום הדין, יום בריאת העולם, יום שמבקשים רחמים מלפני בעל הרחמים. ותקיעות שופר זה הזמן שהקב״ה עובר מכסא דין לכסא רחמים, לא מצאנו דבר אחר שממנו נלמד את התקיעות רק מאמו של רשע גדול כסיסרא.
אלא יש פה יסוד עצום, כאשר הוציאו את רבי עקיבא להריגה ביום הכיפורים, היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל ויצאה נשמתו באחד. ואמרו חז״ל באחד, זה האחד שנאמר על יעל, ואין אחד בבית.
באותם רגעים שיעל היתה עם סיסרא, היתה מלחמה גדולה בשמים. הסיטרא אחרא רצתה שיעל תיפול ותעזור לסיסרא, שמבני עמלק הוא ותחטא איתו ותהנה. ואמו היתה בוכה, כי הרגישה שזה זמן חשוב וגדול לבנה. והיתה מלחמה עצומה בשמים בין הטוב לרע, בין הקודש לחול.
ויעל אשת חבר הקיני מבני בניו של יתרו, שמרה את עצמה בקדושה. ותכסהו בשמיכה, מעיד עליה יודע תעלומות שלא נהנתה. ושמי בה, שם השם נקרא עליה ולא פגמה בהנאה. ואותה נשמה שירדה דרך סיסרא ליעל זו נשמת רבי עקיבא בן יוסף, שהיה מבני גרים והיה כנגד תורה שבעל-פה והיה צריך לעבור את המוות בייסורים, לסרוק את בשרו במסרקות של ברזל לטהר ולזכך את כל דבר פגום שהיה בעברו.
כך להגיע לנ׳ שערים של קדושה, ולמקום שהגיע רבי עקיבא, רבו של רבי שמעון בר יוחאי, שרבי שמעון אומר לתלמידיו תלמדו את תורתי, כי תורתי היא הפירות של תורת רבי עקיבא.
ואותם רגעים שהיו באוהל, יעל וסיסרא היו רגעים רגישים, מסוכנים, שהכל היה מונח על כף המאזנים. כח לעמלק ולאבד את רבי עקיבא או מחיית עמלק ולקבל את רבי עקיבא לעם ישראל.
ולכן הבכי של אמו מסמן את המלחמה הזאת. והבכי הזה הוא הוכחה של הטוב, שמנצח את הסטרא אחרא. ולכן את התקיעות שהם הדבר מהחשובים ביותר ביום ראש השנה, אנחנו לומדים מאמו של סיסרא. באותו יום זכינו לקבל את רבי עקיבא לעם ישראל ורבי עקיבא היה סמל של תורה שבעל-פה, ורבו של רבי שמעון בר יוחאי שהוא ראש תורת הסוד. ואותה יעל שעליה נאמר ״מנשים באוהל תבורך״ זכתה לזכות עצומה.
מובא ב״ספר הליקוטים״ (שופטים סימן ה) שיעל זכתה להתגלגל בעלי הכהן, והיא בסוד תבורך מנשים יעל, שעלתה בגילגול מאישה לאיש וזה באוהל. איזה אוהל, לשרת באוהל מועד. כידוע עלי הכהן היה משמש באוהל מועד והיה כהן לאל עליון. וזכתה יעל לעלות בגילגול לזכר ולהיות בגילגול עלי הכהן.
והנה מובא ב״ליקוטי תורה״ (פרשת חיי שרה, על הפסוק בבראשית כד ג) מהשם יצא הדבר, ואמרו רבותינו בבראשית רבה (פרשה ס פסקא ח) מהיכן יצא, חד אמר מהר המוריה יצא וחד אמר ותהי אשה לבן אדונך, כאשר דבר השם. (בראשית כד נא)
והנה יצחק היה מסטרא דנוקבא.
(עיין זוהר הק חלק א דף קלג) ומהיכן באה לו בת הזוג, מהר המוריה. כאשר נתן את נפשו לקורבן, פרחה נשמתו והתעברה בו נשמה חדשה. וגם עלי הכהן היה כנשמת יצחק אבינו, ועלי הכהן היה בו ניצוץ מאהרון הכהן. ובכח ניצוץ אהרון הכהן, היה בו כח ההולדה.
מסירות נפש היא הכח הגדול שיש לעם ישראל ואין דבר בעולם שעומד ליד מסירות נפש. יתרו היה מיועצי פרעה, היה כהן מדין, כהן לעבודה זרה ומסר את נפשו. ברח מפרעה כי לא רצה להיות חלק מהעצה ״הבה נתחכמה לו״, ונהיה כהן מדין. הכיר את השם ונהיה רדוף אבל בדבקותו בהקב״ה זכה, שבתו ציפורה תתחתן עם משה רבנו ולהדבק בשכינה.
המסירות נפש שלו נחקקה ביוצאי חלציו, ביעל, ומשם יצא גילגול עלי הכהן ונשמת רבי עקיבא שהוא עמוד התורה שבכתב, ורבו של רשב״י עמוד תורת האמת.
בזכות התורה הקדושה הזאת שלומדים ומחדשים ומטהרים את נפשותינו ומקרבים הגאולה, יהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני השם לעילוי נשמת הצדקת הגדולה הטהורה, זכה וברה סימון מחא בת רחמונה.
תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים והקב״ה יתן בריאות איתנה ופרנסה ברווח, לאהוב וחביב, ירא השם וסר מרע, אהוב ליבי רבי אליהו הכהן סולל שיח׳ צדיק וחסיד וירא השם.
ונזכה כולנו לעלות מעלה מעלה, לא נסור ימין ושמאל ותהיה יראת השם על פנינו לבלתי נחטא.
באהבה רבה,
יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.