ווארטים

 

אליפז רדף אחרי יעקב. אמר לו יעקב,  הרי אתה למדת בישיבה של סבא יצחק. ושם למדנו  איסור לא תרצח וגם למדנו שעני חשוב כמת. אז קח את כל רכושי אהיה כמת וגם תקיים מצות כיבוד אביך. מצא חן בעיניו הפלפול לקח את הרכוש ולא הרגו ליעקב. שואל הסטיפלר מה לומדים מכאן? שלימוד בישיבה יכול להפוך רוצח לגנב

סייס אחד היה נוהג לקדש בשבת ויום-טוב על כוס גדולה ולהוציא כל בני-הבית בקידושו.  פעם אחת, בשעת סעודה של שבת, אמר למשרת:
צא ותן מספוא לסוסים.
יצא המשרת ומיד חזר.  אמר לו הסייס:
מה זה מיהרת כל-כך לחזור?  כלום כבר הספקת ליתן מספוא לכל הסוסים?
החזיר המשרת:
נתתי עומס שלם לסוס הגדול, ואמרתי לו, שיוציא גם את האחרים...

ההוא שנכנס אצל סנדלר וקנה זוג נעליים ברובל.  וכשעמד לשלם פישפש ולא מצא בכיסו אלא שמונים קופיקה.  אמר לו הסנדלר:
אין בכך כלום.  את הנעליים קח ומחר תשוב ותשלם לי עוד עשרים קופיקה.
הסכים הקונה, לקח את הנעליים והלך לו.  לאחר שיצא אמרה הסנדלרית לסנדלר:
כיצד אתה מאמין לאיש, שאין אתה יודע אותו?  שמא לא ישוב ולא ישלם?
תנוח דעתך, – החזיר לה הסנדלר.  – מובטחני, שישוב וישלם, שתי נעליים שמאליות נתתי לו

מהגר יהודי עמד בניו-יורק סמוך לבנק מפורסם ומכר נקניקים.  ניגש אליו בן-עירו ושאל:
מה מצב עסקיך?
השיב בעל-הנקניקים:
ברוך-השם! כבר שמור לי כאן, בבנק, קצת כסף להרחבת-העסק.
אם-כך, – אמר לו בן-עירו, – עשה עמדי טובה והלווני עשרה דולרים.
חלילה! – סירב בעל-הנקניקים. – אסור לי.
מה פירוש אסור? – תמה בן-עירו.
הסביר לו בעל-הנקניקים:
הסכם יש ביני ובין הבנק, שלא נקפח זה את זה: הוא אסור במכירת-נקניקים, ואני אסור בעסקי-הלוואות.