לידידיי ומכרי קוראי ומתענגי 'מעדני הפרשה' הע"י
אני מתנצל על האיחור, הייתי בדרכים ולא הזדמן לי לערוך הגליון השבוע ואצרף גליון של לפני 4 שנים.
עמדנו פעם בשדה התעופה וחיפשנו מנין לשחרית, עמד שמה אברך שאני מכיר אותו היכרות שטחית, הוא היה עסוק בדיוטי פרי ושאלתי אותו אם כבר התפלל שחרית?
אכן כן!, ענה לי. והוסיף בקריצת עין: 'היום, בגלל שמיהרתי לטיסה ארך לי שחרית 20 דקות פחות מכל יום'.
הבנתי שהוא רוצה להביע משהו, אז שאלתי אותו: 'וכמה זה אורך לך כל יום?
'20 דקות' ענה לי.
היינו השבוע קבוצה די מצומצמת בנסיעה ארוכה וכל פעם שהיינו צריכים להתפלל היינו 'מגרדים' עשירי, אמרתי לציבור כי בימים אלו יש לנו הזדמנות להיות מעשרה ראשונים בתפילה, וזו זכות גדולה כמבואר בחז"ל.
אחד מהמניין, אברך משלנו, עשה לנו 'טובה' ממש כל פעם שנזדקקנו לו, מכיון שאני מכיר את יחוסו 3 דורות אחורה, ואביו שיחיה הוא חסיד וירא ה' בתכלית וגם סבו ז"ל היה איש מיוחד, מגיע לתפילה בזמן ומוסר שיעור אחר התפילה, לכן, התיישבתי לידו בשעת הארוחה וניסיתי לדובב אותו להבין מה לוחץ לו, למה צריך להאיץ בו שיעשה חסד וישלים מנין?
רציתי להבין האם אביו היה מכריח אותו להתפלל במנין וזה גרם לו משקעים וכדו'?
האברך לא כ"כ שיתף פעולה, רק אמר לי שהקורונה השפיעה עליו לרעה.
שאלתי אותו במה?
ענה לי תשובה והייתי המום: מנייני החצרות הרגו אותי, 3 פעמים ביום צעקו מהמרפסות למנין ולא היתה לי ברירה, לא נעים מהשכנים, וכך סבלתי במשך מספר חודשים שנאלצתי לצאת למרפסת לצרף מנין.
נעבאך.
זה לעומת זה, נזכרתי במקרה הפוך.
יש לי אחיין ת"ח עצום, שכבר בהיותו נער ניכר שנועד לגדולות, והיה מגיע לחיידר בזמן, אבל המלמד הבחין שהוא לא מתפלל שחרית עם כל הילדים.
ניגש אליו המלמד ושאל אותו לפשר הענין והילד ענה כי הוא מתפלל 'ותיקין'.
המלמד לא הסכים לחריגה ופנה לאחי (אבי הילד) ואמר לו כי לדעתו כל חריגה פסולה, ולכן אין בדעתו להסכים שהילד לא יתפלל עם כל הכיתה.
אחי הסביר לו כך: רעייתי הצדקנית מוסרת את נפשה וקמה כל בוקר סמוך לעלות השחר, בקור ובחום בקיץ ובחורף כדי לקחת את הילד לבית הכנסת כאשר עדיין החושך מכסה ארץ וזה נותן לה חיות ושמחה לכל היום, אני לא מסוגל לבקש ממנה להפסיק את זה, אם אתה רוצה, תדבר איתה ישירות.
המלמד צלצל אל גיסתי והיא טענה כי היא כלל לא מעירה את הילד, ההיפך הוא הנכון, לפנות בוקר היא שומעת את הילד יושב בסלון ומתנגן לו את פרקי המשניות והיא קמה בשמחה ללוות אותו לביהכנ"ס, וכבר אמרו חז"ל: נשים במאי קא זכיין? שמלוים את הילד לבית המדרש.
המלמד התלבט מה לעשות והתייעץ עם המנהל, וסוכם כי ישאל את האורים ותומים הלא הוא מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
לפני מעל 20 שנה היה הסיפור ולא היה עדיין קשה כ"כ להגיע למרן, המלמד עלה אל בית מרן ושאל את השאלה.
ומרן ענה: תבדקו, אם האבא מתפלל גם ותיקין אזי המלמד צודק, אבל אם לאו וזה בא מהילד בעצמו אין להניא אותו מכך.
מבט של גדול.
בברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.