במינוי שר שמייצג את אגודת ישראל מחדירים סכין באידיאה האגודאית

חשבנו כי הוא חזר בתשובה, כך הוא הצהיר כי מינוי של שר היה רק בדיעבד וכי בעתיד לא יקרה דבר כזה, חברי מועצת גדולי התורה אף התחייבו בפני האדמו"ר מסלאנים שלא יהיה עוד כדבר הזה שר מטעם אגודת ישראל, והנה ליצמן פרש על מנת לתקן את העוול שעשה, הוא חיפש כל מיני דרכים איך בכל זאת לנהל משרד, וחשב כי על ידי מינוי שר מטעם ש"ס במשרד הוא יוכל בשלט רחוק לנהל את המשרד. אז התברר כי זה בלתי אפשרי, אף אחד לא ירצה לשבת בבית הסוהר בשבילו, אז הוא מחפש עתה קרבן אחר שלמען ישיבה על כורסת שר עם כל התפנוקים שלה, למרות שהוא יהיה לא יותר מחותמת גומי ובובת שר לא פעיל מפני שליצמן הוא זה שיחליט ועל פיו יבצעו ויעשו, בכל זאת תפנוקי התואר 'שר' שווים לו ויעשה זאת

הבעיה היא, שבניגוד ליצחק כהן שהוא לכאורה מייצג את ש"ס והפך לשר מטעם ש"ס שרשמית משרד השיכון התיק שלו, הפעם מדברים על מינוי אגודאי, אדם שיישב בממשלה וייצג את אגודת ישראל דבר שהוא הרבה יותר מחמור, מפני שעתה כולם מודים כי התפקיד 'שר' לחרדי אגודאי הוא דבר אסור, והנה ממנים את מי שייצג את אגודת ישראל בתפקיד שהוא אסור בתכלית האיסור

צריך להבין, כי מדובר בנשיאה באחריות דבר שהוא אסור וחמור. יהודי חרדי אינו יכול לשאת באחריות למעשי הממשלה ואין משרד שאין בהם חילול שבת ועניינים אחרים שהם אסורים. כאן נזכיר את קום המדינה, גם אז חסידי גור ניסו לשכנע את הגדולים של אז כי יש משרד שאין בה כל בעיה וזה 'משרד הסעד' ממונים רק על עזרה לאנשים מי שאין להם פרנסה, ולכאורה אין שם כל שאלה הלכתית. היה ויכוח בין הרבנים מפני שחלקם טענו כי למרות שאין במשרד הזה בעיות הלכתיות עצם התפקיד שר לא ראוי. בסופו של דבר התירו את התפקיד להרב יצחק מאיר לוין ז"ל ורק במשרד הסעד, ולאחר כמה שנים הוא פרש כאשר התברר מעל לכל ספק שאפילו במשרד הזה קיימות בעיות הלכתיות חמורות

לא רק נשיאה באחריות, הבעיה האידיאולוגית חמורה הרבה יותר. האידיאה האגודאית אינה מאפשרת שיתוף פעולה של חרדים עם הממשלה. כאשר בגין הקים ממשלה והרבנים התירו לסייע לו, היה זה בתנאי שיקחו רק תפקידים בכנסת וחלילה לא בממשלה. אז לא חלמו על להתיר את תפקיד 'סגן שר'. כותב שורות אלו היה אז חלק מן הענין, ר' יהודה מאיר אברמוביץ היה 'סגן יו"ר הכנסת', ר' שלמה לורנץ מונה ליו"ר ועדת הכספים ור' מנחם פרוש מונה ליו"ר ועדת העבודה והרווחה ואני הייתי אז עוזרו של הרב פרוש בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. על יותר מראשות וועדה ו'סגן יו"ר הכנסת' לא חלמו, היה ברור כי זה אסור ובלתי אפשרי. ואכן גם לאחר הפירצה הנוראה שעשתה ש"ס בהיתר הרב שך למינוי שרים לשבת בממשלה כאשר הרב שך עשה צוויי דינים, דין לאשכנזים שזה אסור ודין לספרדים שזה מותר, איש לא חלם להתיר סגן שר. רק מאוחר יותר כאשר הליטאים הקימו את מפלגת 'דגל התורה' הרב שך התיר את תפקיד 'סגן שר' דבר שהוא לא התיר לפני הפילוג, ופרצה מחלוקת גדולה, כאשר רבני החסידים היו נגד תפקיד 'סגן שר' בטענה כי יש גם בזה משום נשיאה באחריות, וגם אם לא, עצם התפקיד הממשלתי הוא בניגוד לאידיאה האגודאית. ואכן הרבי מגור לחם בכל כוחו שלא ימונו סגני שרים, ויעקב ליצמן ישב בועדת הכספים הרבה שנים. אבל המציאות שהרב שך התיר את תפקידי ה'סגן שר' פרצה מחלוקת באגודת ישראל ואותם מי שחמדו תפקידים כאלו גייסו כמה רבנים שהתירו להם, וככה נפרצה פירצה, כאשר גור זעקה כי עושים מעשה אשר לא ייעשה, אבל ברגע שזרקו את ליצמן מוועדת הכספים הוא קיבל היתר לתפקיד סגן שר במשרד הבריאות, ומאוחר יותר שידרג עצמו לשר בטענה כי בנימין נתניהו אינו יכול עוד לשאת בתפקיד השר כפי שהיה בתקופת היות ליצמן סגן שר, וזו גרמה להתמרמרות גדולה אצל אותם מי שעדיין האידיאה האגודאית קרובה לליבם וחזקה ברוחם ולא מוכנים לוותר על העקרונות החשובים באידיאה הזו שאסור לשבת בממשלה בשום דרך

המעשה שעושה עתה ליצמן כשהוא ממנה שוב שר היא לא רק פירצה היא בגידה באידיאה האגודאית ובגדולי התורה שהתחייבו שזה לא יקרה שוב, והחדרת סכין באותם אדמורי"ם שרימו אותם כשהבטיחו לפני הבחירות כי לא יקחו עוד תפקידי שר

גם תפקיד 'סגן שר' הוא רק בדיעבד גדול, אבל לצערנו ובושתנו חיים כבר הרבה שנים עם הפירצה הזו. בתפקיד 'שר' היה רק פורץ גדר אחד ויחיד ושמו יעקב ליצמן, וחייבים לעצור זאת כאן בטרם הפירצה הזו תגרום שעוד אחרים יכהנו בתפקידי שרים וירמסו את האידיאה האגודאית ואת משנתם של גדולי התורה שהזהירו את אגודת ישראל שחלילה לא יישבו בממשלה, לא במישרין ולא בעקיפין

חיים שאולזון