"על מי מוטלת האחריות?" – חלק א'

 

"רוצים פחות בני נוער נושרים? רוצים שלילדינו יהיה אכפת מהידור מצוה? רוצים שהדור הבא ישמחו בחלקם ולא ילכו לחפש אצל הרחוב החילוני משהו שחסר להם אצלם? פשוט תחנכו אותם יותר טוב", הבעיות ואופני תיקונם, חלק א' ממכתב יסודי  בת שני חלקים אודות ההתפכחות הנצרכת אצל חלקים מהחברה החרדית // מכתב פתוח לאחיי החרדים // ג"א הלוי

לכבוד אחיי ורעיי החרדים לדבר ה', ישמרם ה' ויחייהם

אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, בידינו המפתח לטפל במשברים שפוקדים את שערינו ולתקן את הבעיות הנמצאות בתוכנו, והקב"ה רק מחכה שאנחנו נפתח לו כחודו של מחט ואז הוא יפתח לנו כפתחו של אולם, כידוע דברי רז"ל שהבא ליטהר מסייעין לו.

אך ידוע לכל אדם שמוח בקדקדו, שאפשר לטפל בבעיות ואפשר להתלונן עליהם. ואף שלפעמים צריכים לדבר על הבעיות, ולבוא בטענות לפני הגורמים האחראיים, עדיין ברור לכל בר דעת שזה רק חלק קטן מהפתרון, ואם וכאשר באמת מעוניינים לפתור את הבעיות, חייבים בהירות והבנה בשרשי המשברים והתסבוכות, ודוקא מתוך רצון ותקוה להגיע לפתרון, נצליח בעזרת השי"ת לתקן את המצב, ועוד יותר מזה, להצליח עוד יותר ולעלות מחיל אל חיל.

ידיעת המחלה חצי הרפואה

נמנה פה כמה מהבעיות העומדות היום לפני קהילות החרדים (בא"י בעיקר, אך גם במקומות אחרות בעולם), מהם ישנם כאלו שהם בפנים העולם החרדי, ויש כאלו שהם יותר ביחסינו עם שאר חלקי האוכלוסיה, אבל לפני שניכנס לפרטי הענינים, נתחיל פה עם הבעיה העיקרית, שבלעד ההתמקדות בבעיה הזאת והשלכותיה באופן פרקטי, לא נוכל למצוא אפילו פתרונות זמניים, והיא:

הגלות. עד כמה שננסה להסתדר ולחיות בשלוה, זה לא יתאפשר כי השכינה עדיין בגלות, אנחנו עוד לא סיימנו את העבודה המוטלת עלינו (התשובה הפרטית שלנו, והתשובה הכללית של עם ישראל), ולכן אנחנו עדיין מוטלים תחת שלטון הטבע וההעלם.

ובזה גופא, יש כמה פרטים:

1)      עמו אנכי בצרה, הצער שיש להקב"ה מהיותנו בגלות.

2)       שאין מספיק גילוי אלקות, ואנשים תועים ומתעים בלי שום הבנה והכרה במה הם צריכים לעשות.

3)      הגשמיות, וכל שכן הרוחניות שלנו אף פעם לא תהי' בשלימות, תמיד יחסר לנו, תמיד נטעה, ותמיד נמעד, וכמה שלא נרצה וננסה לשבת בשלווה, יקפוץ עלינו רוגזו של איזה בעיה חדשה.

(לא ניכנס עכשיו ליתרונות של עבודת ישראל בזמן הגלות, כי זה רציונליזציה של מצב קיים, וכאשר נשנה את המצב, זאת גופא הוכחה שהגענו לשלב הבא).

הגם שהבעיה הזאת נראה יותר מדי כללי כשמנסים למצוא פתרונות פרקטיים לבעיות כלשהן אפילו כשאנחנו עדיין בזמן הגלות, עדיין צריכים לשים לב לזה, כי בכל פתרון עתידי שנחפש ונמצא, היא תצטרך לספק מענה להשלכות היותנו בגלות, ותצטרך להובילנו קרוב יותר לפתרון האולטימיטיבי – הגאולה.

ובזאת בוא נרד קצת ונמנה כמה מהבעיות בפנים עולם החרדי:

בעיות בפנים החרדי:

א)      נשירה, יש ל"ע המון צעירים וצעירות שעוזבים את אורח החיים החרדי (וגם את או"ח הדתי ר"ל), ולפועל עוד לא נראה שמצאו לזה פתרון.

 

ב)      ירידה באיכות היר"ש והדביקות של הדור החדש של העולם החרדי, מרמת הלימוד והשקידה לרמת הזהירות בחומרות והידורי מצוות, מהתעניינות והחשבה של הרחוב, עד לירידה בה"געשמאק" ו"רייכקייט" של היהדות. (יש כו"כ יוצאים מן הכלל, אל בל נטעה את עצמנו)

 

ג)       פירוד הלבבות ומחלוקות. בנוסף להחסרון באהבת ישראל, והעיסוק האקטיבי של אלפי יהודים שומרי תומ"צ בשנאה, פירוד, שקרים, סילופים, ביזוי התורה ולומדיה, ביטול תורה, עד להפחדות ואלימות ר"ל. יש בעיה עוד יותר גדולה, והיא הזילות שמכניסים המחלוקות האלו בסמכות המוסדות, בסמכות הרבנים, ועד כדי בסמכות גדולי ישראל, איך מתכננים לגדל דור צעיר שיכבדו דעת תורה, בתי דינים, רבנים, ומוסדות חינוך או צדקה, אם רואים ושומעים את מה שקורה בקהילותינו?

באמת יש עוד כמה בעיות, הלחץ החברתי (שאינו מושרש בקדושה), האפליה בין-קהילתי, קשיי הפרנסה והדיור, וגם  בבעיות המוזכרות למעלה, יש עוד מה לדבר עליהם, ולפרט אותם, אך דעו נא רבותיי שרבים הם ואי אפשר לפורטם, על כן יהיו נא בעיניכם כאילו הייתי פורטם.

לא באנו ח"ו לקטרג, אך חייבים לקרוא לתינוק בשמו, ואלו הם הבעיות ברחוב החרדי היום, ועלינו מוטלת האחריות לטפל בהם. ואם יטען הקורא לעצמו "אני לא רואה את הבעיות באלו באלו הסובבים אותי, כולם במשפחה שלי בלי עי"ה יראים ושלמים" ו"דוקא הדור הזה הים יותר יפים מהדורות הקודמים" אז, ראשית, שיבדקו עוד פעם ויתכן שיגלו את האמת המר, שהקשיים האלו כבר מושרשים בכל חלקי החברה החרדית, ושנית, אפילו אם הוא ובני ביתו צלחו את הסערה, עדיין אנחנו בלילה שהמשחית מסתובב חפשי, והוא לאו דוקא מבחין בין צדיק לרשע, כשהוא מפיל את חלליו. וזה בנוסף להאחריות ההדדית שבוא נקווה נשארת עדיין אצל רוב האוכלוסיה החרדית.

לסיכום: יש לעם היהודי ולחברה החרדית בתוכם, בעיה גדולה שזוהי הגלות, אי השלמת כוונת הבריאה, והצרות והבעיות הנלוות אליה, לנו בחברה החרדית יש בעית נשירה וירידה כללית בהפרומקייט והגעשמאק ביהדות, המתבטאת בין היתר בהחשבה והתעניינות ברחוב החילוני, יש לה גם בעיה של ריבים פנימיים, והתרסקות איטית של מקורי הסמכות שלה.

הבעיה המרכזית היא בחינוך ובאופי הקודר של חלקים מהקבוצה החרדית

אין בעיה עם אופי חמור ורצינות, עם דקדוק ועם קנאות, אך כל זה צריך לבוא ממקום של אהבה להקב"ה, לשמחה וחיוביות בעבודת השם, ובגלל זה אנחנו רוצים לעשות את הכל בשלימות ולהילחם ששום דבר לא ימנע בעדנו את הזכות לעבוד את השם.

והתכנית: חייבים לחנך את הדור הצעיר ללמוד ולהתפלל כי זה רצון השם, ואין דבר יותר טוב מזה, להחדיר בהם את מתיקות התורה, היוקר של כל יהודי והגעשמאק כשעושים לו טובה, החשיבות של ניצול הזמן וניצול כל המתנות שהקב"ה נותן לנו להביא קצת יותר קדושה בחיים שלנו ובעולם סביבנו.

הם מפחדים שאם לא נפחיד את הילדים ואם נתמקד יותר מדי על הצד החיובי של היהדות, הילדים יהיו יותר פתוחים לרוחות הנושבות בחוץ, אז בוא נצא ונבדוק באמת, כמה אחוזים מהנוער החרדי נשר בגלל שהיה להם יותר מדי חיוביות בחיים, וכמה נשרו כי הלחץ היה יותר מדי קשה בשבילם? התשובה ברורה.

יותר קל להפחיד מאשר לחנך, זה לוקח פחות מאמץ לנהוג עדר מאשר לפתח אצל מישהו רגשות, רעיונות, וזהות, אבל אין בעיה, הכל נעשה בשם היהדות, בשם החרדיות, לא בשם העצלנות. אני מאשים את המחנכים האלו, ואת החברה שלנו שנותנת לזה להמשיך. רבים חללים הפילה הדרך הזה, ועל מי האחריות המוטלת?

זה לא "ליברליות", ו"השפעה של הציונות הדתית", זה גם לא קריאת תיגר על החינוך החרדי וגדולי ישראל, ואין זה "חדש שאסור מן התורה", זוהי היהדות והתורה האמיתית שאבותינו ורבותינו החזיקו בה. החוקרים אולי יסבירו מתי השינוי בהחינוך אצל פלגים ומחנכים מסוימים התחיל וממה זה נבע, אבל כל זה לא חשוב באמת, מה שחשוב הוא שאנחנו נשמח להיות יהודים, נתרגש מהזכות שיש לנו לעבוד את השם וללמוד את תורתו, ושזה יהי' הכח המניע בחברה שלנו.

רוצים פחות בני נוער נושרים? רוצים שלילדינו יהיה אכפת מהידור מצוה? רוצים שהדור הבא ישמחו בחלקם ולא ילכו לחפש אצל הרחוב החילוני משהו שחסר להם אצלם? פשוט תחנכו אותם יותר טוב, בגישה הנכונה, עם בהירות וודאות, שכשיפגשו את הרחוב או שלוחותיה, יהיו ודאים בצדקת אורח חייהם וישמחו בה. וככה גם תהיה פחות מחלוקות שאינם לשם שמים, ויוכלו לקדם שיח מועיל עם אחינו החילונים (עדיין), באופן שהם אלו שמשפיעים ולא אלו שמושפעים.

כשנהי' בטוחים בעצמנו ובילדינו, יקל עלינו לבחון מחדש את מערכת היחסים שלנו עם שאר האוכלוסיה, ומה צריך שיפור, ואיך לעשות את זה באופן מוצלח וטוב כפי רצון ה' (כפי שיבואר בחלק ב').