סיכום דברי הרב לנדא:
א. אלו החולים, ואלו עם תסמינים בלי קשר לתוצאות הבדיקה, חס ושלום מלחשוב לצאת מפתח הבית משום סיבה.
העוברים על זה מכניסיפ עצמם לחובת גלות (הורג בשגגה) ואם לא יותר מכך (..). כי וודאי היזקא.
ב. אלו המחויבים בבידוד שלא יתירו לעצמם להתערבב בקהל ולהפר את חובת הבידוד. כי מסכנים את האחרים
ג. כל עניין המסיכה והמרחק הוא אצל אלה שאין ידיעה שיש אצלם היזק שכיח. וזאת כדי חמנוע שאם ח"ו נדבקו בלא ידיעתם שלא יסכנו אחרים.
אך במקום של ידיעת חשש קיים הרי זה שכיח היזקא, ואסורים לצאת גפ עם מסיכה ושמירת מרחק.
ד. חובה על כל אחד להיזהר שלא לגרום נזק וחפגוע בזולת. הלכה בשו"ע במיוחד לגבי יום הכיפורים, שעבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר. ובוודאי שאין מי שרוצה להיכשל ביום הכיפורים עצמו על פגיעה בחבירו.
ה. מי שעל פי הוראת הרופאים ופסק הרבנים אסור לו לצום, ח" ו להחמיר על עצמו ולצום. ובפירוש נפסק בשו"ע שעליו הכתוב אומר "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש".
ידע הנפשו שאינו מקיים בזה את מצוות צום יום הכיפורים. כי הוא נוהג היפך ההלכה.
ו. הרצוני להשלים בנמשך למה שפרסמתי בכתב, שעד גיל 35 יצומו גפ בעלי תסמינים, הרי זה רק מי שאינו סובל מהשמנת יתר. מי שסובל מהשמנת יתר דינו כחולה מבוגר שצריך לשתות לשיעורים (30 גרם אוכל ו) 40cc מים כל 9 דקות).
ובכלל הצום של בני הבית חשוב מאוד, ועיקר המצווה, ואם בשביל שבני הבית יוכלו לצום הבעל צריך להיעדר מהתפילה (ולעזור עם הילדים וכד') כך יעשה. כי עיקר המצווה הוא הצום, גם של בני הבית
ברצוני להזכיר דברי הגמרא "דרשו השם בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" נאמר על תפילת יחיד,שבכוחו לבטל את הגזירה גם אם ח"ו נחתמה. והגמרא" אימת ביחיד", מתי הזמן שהיחיד יכול לפעול," בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים".
ולכן מי שמצד המצב מתפלל ביחיד, שידע שעליו נאמר שבכוחו לבטל את הגזירה.
סיים בסיפור על אדמה"ז בעל התניא שביום הכיפורים פשט את הריטל והטלית והלך לחטוב עצים ולבשל מרק ליולדת שהייתה בסכנה בזמן שבני ביתה היו בבית הכנסת בתפילה במקום לעזור לה.
אנחנו מבינים את מזה את החשיבות של השמירה על הבריאות גם אם זה כרוך בביטול הצום. זו המצווה, ומי שצריך לצום מצווה לצום ומי שצריך לא לצום מצווה לא לצום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.