דבר תורה לפרשת ראה ח''א

מאת יהודי פשוט

ברשות רום מעלת כבוד הגאון הרב המשפיע הדגול פמ''מ רבי חיים שאולזאהן שליט''א

במדרש רבה ראה אמר בר קפרא הנפש והתורה נמשלה בנר הנפש דכתיב "נר ה' נשמת אדם" והתורה דכתיב  "כי נר מצוה ותורה אור" אמר הקב"ה לאדם הזה נרי בידך ונרך בידי נרי בידך זו התורה ונרך בידי זו הנפש אם שמרת את נרי אני משמר את נרך ואם כבית את נרי אני מכבה את נרך מנין דכתיב "רק השמר לך ושמר נפשך מאד" הוי "כי אם שמור תשמרון".  ד"א אמר ר"ש למה הדבר דומה לשני בני אדם שהיו להם כרמים. לאחד היה לו בגליל ולאחד היה לו ביהודה. וזה שבגליל היה כרמו ביהודה וזה שביהודה היה כרמו בגליל. לימים הגיע זה אצל זה אמר אחד לחברו שמור כרמי שבגליל ואני אשמור כרמך שביהודה. ואם אתה אובד את כרמי אני אובד את כרמך. כך אמר הקב"ה לישראל אם שמרת את התורה אני אשמור אותך שנאמר אם שמור תשמרון. אם שמרתם תשמרון: כך אמר הקב"ה לאדם תורתי בידך ונפשך בידי אם שמרת את שלי אני משמר את שלך אם אבדת את שלי אני מאבד את שלך הוי "כי אם שמור תשמרון".   ד"א מהו "כי אם שמור תשמרון" אמר הקב"ה אם שמרתם דברי תורה אני משמר אתכם מן המזיקין א"ר אבא בר זעירא אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו כמה אלפים מזיקין וכל אחד פורמא נתונה בפניו שלא יביט באדם ויזיק ובשעה שעונותיו של אדם גורמין מעביר פורמא מפניו והוא מסתכל בו ומזיקו מנין שנאמר "פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'" אימתי "כי ברבים היו עמדי" ומי הם אלו המלאכים שהם משמרין את האדם אמר רבי יהושע בן לוי אוקוניא מהלכת לפני האדם והכרוזות כורזין לפניו ומה הן אומרים תנו מקום לאיקונין של הקב"ה ראה כמה שומרין משמרין אותך אימתי בשעה שאת משמר דברי תורה הרי נתתי לפניך שני דרכים ברכה וקללה. ברכה אם תשמעו לדברי. קללה אם לא תשמעו לדברי:

ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה: את־הברכה אשר תשמעו אל־מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום:

ואונקלוס תרגם: (במקראות גדולות שלפני) חֲזוֹ דַּאֲנָא יָהֵיב קֳדָמֵיכוֹן יוֹמָא דֵין בִּרכָן וּלוָטִין : ובדקתי בזה של הוצאת הרב ביטון ומצאתי: חזי דאנא יהיב קדמיכון וגו' ואילו בכתוב ובאת שמה מצאתי בשניהם שאונקולס שינה לשון רבים ותרגם ותיתון לתמן) וחזו בחולם על הוו הוא שם הפועל (כמו הסכלת עשו שאמר לבן ליעקב) ומשמעו כמו יתן טעם למעמד הברכה והקללה של: ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל שהברכה והקללה האמורה היא לשם הסתכלות הנפש ותבונת החושים והדבר הולם את פירש''י על ראה אנכי וגו' וכתב: האמורות בהר גריזים ובהר עיבל.. ורבינו האב''ע ביאר את מה שכתוב ראה בלשון יחיד: לכל אחד ואחד ידבר..  דהיינו שכל אחד ואחד יראה ירגיש ויבין לפי ערכו. והר''י בכור שור פירש:  ראה אנכי - עד כאן תוכחותיו על יראת השמים, מכאן ואילך מתחיל לסדר המצות. לפיכך הוא מתחיל לומר: ראה אנכי נותן לפניכם היום - ותבחרו לכם את הישר בעיניכם; אם תבחרו שמירת המצות , תהיה לכם ברכה ותתברכו , ואם חילוף - חילוף , כדמפרש ואזיל. ורבותינו פירשו בברכות והברכה בידם , דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ומיהו , אם בא לִטָּהֵר - מסייעין אותו כל כך , כמו שאמרו רבותינו ואם לִטַּמֵּא - פותחין לו , אבל אין מסייעין אותו כל כך; ומיהו תחילת הטהרה והטומאה מדעת האדם. ולכך אומר הנביא ישעיהו "למה תתעינו יי' מדרכיך"  ואליהו אמר "אתה הסיבות את לבם אחורנית" (- שאתה פותח להם; ועוד , שאתה נותן שלוה לרשעים וממתין להם , ולכך לבם מלא רע והוללות ) , כדכתיב "איש בער לא ידע וכסיל"  וגם לפי שיש רשעים שמגיע עליהם כמעשה הצדיקים . והברכה: "ועשיתי את אשר בחוקיי תלכו" האמור בנבואת יחזקאל  - שאייסר אתכם עד שתיאותו לעשות הטוב. "ואתה הסיבות את לבם אחורנית" - מפרש רב חייוג בענין אחר דא" וְיֵדעו" (שם) קאמר , והכי קאמר: שְלַח האש וישובו בתשובה , וידעו כי אתה הסיבות את לבם אחורנית מן העבודה זרה והחזרתם בתשובה.  וכיוצא בזה פירש מהר''י אברבנאל בזה''ל:  והנה בעניין הברכה אמר כאן אשר תשמעון וקללה אם לא תשמעון, להגיד שהברכה תהיה ודאי, וה‘ יתברך יספיק בידם לקבלה. והקללה תהיה בספק, אם לא ישמעו. ועל כיוצא בזה אמרו בכתובות פרק קמא, ברית כרותה לשפתיים, ולא יפתח אדם פיו לשטן. וכן אמר: וכמו שהמזג השווה הוא אחד, והבלתי שווה הם רבים, ככה בעניין המידות ומעשים. כתב המדיני בספר המידות מאמר ב' פרק א', שהטובים על דרך אחד, והרעים הם על דרכים רבים. ואמר ג"כ שהטוב והישר הם כמו האות המונח למורי החצים, שהמכווין אליו לא יהיה כי אם על דרך אחד, והמימינים והמשמאילים הם על דרכים עד אין מספר.  מפני זה אמר כאן בקניין הברכה: את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלהיכם, רוצה לומר כי אין דרך לבוא אל הברכה האלהית אם תימינו ואם תשמאילו, רק על דרך אחד, והוא השמיעה אל המצוות, שהוא דרך קצר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל. אמנם דרכי הקללה הם מרובים ורחבים. וזהו והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלהיכם. ורצה בזה, שאדם יחטא - או לסכלות והעדר הידיעה, ועל זה אמר אם לא תשמעו, רוצה לומר אם תטו לבבכם מהשמיעה והלימוד התורני. וג"כ יש דרך רע אחר, והוא אמרו וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצווה אתכם היום, שאע"פ ששמעתם וידעתם, הנה מפאת הרצון עזבתם את אותם המצוות האלהיות ותקוצו בהם, ותבחרו לכם מצוות אחרות ודרכים אחרים. וגם כן יש דרך אחר, רע ומר, והוא שלא חסרתם הלמידה והשמיעה, גם לא עשיתם את מצוות ה', רק חשבתם לעמוד עמו בשותפות אלהים אחרים. ועל זה אמר ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם. הנה אלה דרכים רבים מתחלפים: לפי שהברכה בדרך אחר תבוא אליך, ובשלשה דרכים תנוס מלפניך. ואפשר לפרש ללכת אחרי אלהים אחרים, שבא להגיד שאין אדם עובר מצווה מן המצוות אלא אם כן נכנסה בו רוח אפיקורסות, כבסוטה סוף פרק בתרא: כי העובר מרצונו וחפצו על המצוות, יהיה בהכרח שיכנס בו האפיקורסות והכפירה. וכמאמר המשורר אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב.. ובעל הכלי יקר יסביר:  מ"ש אשר תשמעו ולא אמר אם תשמעו, לכבודן של ישראל אמר כן כאילו אינן חשודים בעיניו שלא ישמעו ולא יקבלו עליהם לעשות מצות ה' אפילו במחשבה כולי האי לא פקר, ומסתמא כל איש מישראל יחשב לעשות המצוה כי מחשבה קלה מאוד, אך בעשיה היה מסופק בהם כי אולי תכבד העבודה עליהם ויתרשלו בעשייתה לכך אמר את הברכה אשר תשמעו כי ידע ה' ודאי שתשמעו ותקבלו בלבבכם לעשותן ואז ישלח ה' את הברכה כדי שעל ידה יסורו ממכם כל המונעים שמבחוץ ותוכלו להוציא המחשבה אל הפועל כי האדם המתחיל וה' יגמור עליו כמ"ש  לאל גומר עלי. לכך נאמר את הברכה כל את לרבות בא כי הברכה באה לרבות המעשה שיוכל לבא על ידו, אבל בקללה נאמר לשון אם, בעבור וסרתם מן הדרך בפועל שאמר אחר לא תשמעו כי בזה היה מסופק אם יהיה או לא כי יכול להיות שיתרשלו בפועל כי וסרתם מן הדרך פירוש על לא תשמעו שאין הכוונה בו שמיעה במחשבה לבד אלא שמיעה שיש בה עשיה. ורבינו בעל האוה''ח הקדוש פותח פירושו לפרשה זו ואומר:  ראה אנכי נותן וג'. צריך לדעת למה אמר לשון ראיה על הדברים, עוד אמרו אנכי, עוד למה אמר לשון יחיד כיון שכל הפרשה כולה בלשון רבים נאמרה, ונראה שהכוונה היא כי לפי שבא להבחירם בעולם העליון ולהמעיט כל טובות עולם הזה, וכדי שיתאמתו אצלם הדברים צריך שהמוכיח יהיה בו ב' עניינים, א' שיכיר הכרה חושית בטוב העליון, והב' שהשיג השגת טוב עולם הזה וקנייניו, כי אם המוכיח יהיה מושלל מקנייני עולם הזה לא יאמנו דבריו למשיגי טובת עולם הזה כי יאמרו אין אומרים למי שלא ראה יבא ויגיד שאם היה טועם טעמי הנאות גדולת העולם הזה וקנייניו ותענוגיו לא היה ממאיסו ובוחר בזולתו ובזה לא יטו אזנם לקבל דבריו, גם הבא להפליג בטוב עולם הבא לא יוצדקו ולא יאמנו דבריו לשכל הטבעי כל שהוא עצמו אין דבריו אלא מפי האמונה והוא לא ראה ולא ידע, ולזה אמר מושיע ורב האיש משה ראה אנכי פירוש אלי תראו ותצדיקו ותשכילו להצדיק הדברים, כי הוא השיג להכיר טוב עולם הזה כי היה גדול מאוד וגבור ומלך ועשיר גדול כאומרם ז''ל (שכת צ''ב.), ויפה דודי אף נעים גם בטוב העליון הכיר כי עלה שמים וטעם טעם עליון, ואחר שהשיג הכרה חושיות הכרת ב' דברים והשגתם אמר להם הדברים האמורים בענין כאשר אבאר, ואומרו ראה לשון יחיד כי ראיה זו כלן שוים בהכרתה כאיש א' שגלוי לכל השגת משה בעולם הזה ובעולם הבא. ע''כ ומרבינו השפת אמת על הפרשה מצאתי: במדרש ואל תדברו גבוהות כו'. דכתיב נותן לפניכם היום בו"ק. פי' שבכל עת וזמן יש ב' הדרכים לפני האדם. כמ"ש בספרי משל לזקן שעומד על פרשת דרכים ומזהיר זה הדרך תחילתו קוצים וסופו מישור כו'. נמצא הצדיק ג"כ עומד תמיד באמצעיות ב' הדרכים ימין ושמאל. וז"ש הגדול מחבירו יצרו גדול כו'. ואמרו חכמים לעתיד לבא הקב"ה מביא יצה"ר ושוחטו צדיקים נדמה להם כהר ובוכין איך יכלנו להלחם בו. ורשעים נדמה להם כחוט השערה ובוכין איך לא יכלנו לכבוש חוט שערה כזה. והענין כי לעולם יש רק חוט השערה. והצדיקים שגוברים עליו פוגעין אח"כ בחוט השערה אחרת וכן לעולם עד שמתרבה ונעשה כהר. אבל זה הרשע הנשאר עומד. הרי הוא עומד בחוט השערה אחת. וזה ענין הצדיקים אין להם מנוחה כו'. וז"ש שלא יתגאה האדם בהיותו נתעלה באיזה מדרגה. כי גם שם יש לפניו שני הדרכים כנ"ל. אמנם עי"ז מרויחין הצדיקים הברכה בהיותם מניחין דרך הרע ובוחרים בדרך הטוב. והוא השכר שלעתיד. וכן בש"ק מעין עוה"ב שנק' יום מנוחה. ומנוחה הוא רק אחר היגיעה. וכפי היגיעה בימי המעשה ובעוה"ז. כן המנוחה בש"ק ובעוה"ב. והאמת כי מנוחת הצדיק בשבת היא אות ועדות למנוחתו בעוה"ב. וע"ז הענין אמרו יגעתי ומצאתי. יגעתי בחול ומצאתי בשבת. כי כן יסד המלך שאין השכר בעת המעשה הטובה. אמנם בעבור היגיעה זוכה אח"כ בזמן המנוחה אז תשלומין של היגיעה בזמן המוכן ליגיעה ועבודה בכלל ובפרט: ראה אנכי נותן לפניכם היום בו"ק. היום הוא בכל יום כדאיתא מחדש בטובו בכל יום. רק אחר החטא יש תערובות טו"ר. לכן יורד זה לעומת זה כמ"ש ביום טובה הי' בטוב וביום ר' ראה. וזה שאמר להם מרע"ה כי אם היו נשארים הלוחות ראשונות הי' רק טוב. ועכשיו יש בו"ק. והי' בשוה. ועתה בעונותינו אמרו חז"ל בכל יום קללתו מרובה בו'. אמת כי עכ"ז עיקר ההתחדשות [*יש] (שיש) בכל יום. רק ממילא יש ג"כ שטן והתנגדות להארה היורדת בכל יום. וכן בלב האדם בפרט אחז"ל בכל יום יצרו מתגבר עליו. והיתכן שלא יהי' התגברות הזאת ליצ"ט בכפלים. רק ע"י שניתן כח חדש ורוח טהרה בכל יום לכל איש ישראל המיחלים אליו ית' ממילא כמ"ש ז"ל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. כן היצה"ר מתגבר בכל יום. לכן צריך כ"א לקבל עמ"ש בכל יום ויום. וכתי' טוב לגבר כו' עול בנעוריו. הפי' לתת ראשית הכח להש"י. והוא כולל ראשית הזמן היינו ימי הנעורים. וגם בכל יום ממש משננער האדם. וכן בכלל ישראל דורות הראשונים האבות ודור המדבר שהקדימו נעשה לנשמע והקבלה שקיבלו עליהם עודנו מקיים אחריתנו בדורות השפלים. ובכח הראשית הזאת הי' להם חיזוק גם אחר החטא כמ"ש במד' תנחומא המשל שנתפשר הרב עם עבד הנאמן ע"ש. וזה שהראה לנו מרע"ה כי נותן לפניהם בו"ק. שהגם שנולד הקללה. עכ"ז יש לנו עוד כח ע"י התורה לבחור בטוב. כמ"ש במד' הטובה יתירה שאמר לנו לבחור בטוב הוא יתרון הכח שיש להיצר טוב. ואיתא כי לא רצה הקב"ה לברוא העולם בא' רק בב' שהיא לשון ברכה ע"ש. והלא התורה התחילה באנכי. היינו שהתורה יש לה תוספות כח להיות יורדת ומסייעה בכל אלה המקומות ולתקן הכל כמ"ש אין עבירה מכבה תורה..