הרס משפחות וקהילות האם על כך תפארתנו?

מה שקרה בשבועיים האחרונים מחייב חשבון נפש עמוק, האם את זה אנו רוצים ומחפשים, או שמא הורסים אנו את עצמנו בידינו, גורמים לחורבן הקהילות והחינוך החרדי. הדרמה והסערה שעברנו מוכיחה שמשהו רציני קרה, כזה אשר הציבור כולו כמעט מקצה לקצה היה לו כאן ענין, למרות שברוב ימות השנה ישנם מי שבכלל לא יודעים מי זו סדיגורא כמה הם מונים והיכן הם נמצאים, מדובר בקהילה שבדרך כלל יחסית שקטה ואינה במרכז הפוליטי החרדי, ואילו במקרה הזה כולם ביקשו לדעת מה קורה שם

אין כמעט חדש במה שקרה וקורה בסדיגורא, ראינו הכל הרבה לפני כן, אולי הגיל של הבן החמישי זו היתה האטרקציה, הבכורים כבר מזמן איבדו את ההנהגה, בהרבה מקומות הציבור בחר באחר, ובכל זאת אולי מפני שהרחיקו עד לחמישי זה מה שתפס כאן את הכותרות, אבל גם לא זאת, קרה משהו חמור מאוד, תלו את הבנים כמו בניו של המן על עץ גבוה, ועם זאת קיוו למנוע את הרס המשפחה והקהילה. מציאות היא, שמשפחתו של האדמו"ר מסדיגורא שהלך לעולמו נהרסה, אם היו מי שחשבו לרגע כי אפשר היה לשמור עליהם שלמים וממשיכים לחיות בשלום, למד השבוע כי זה לא יתכן בצורה ובדרך כפי שנעשה, ואם היו מי שהאמינו כי יקריבו את המשפחה למען שלימות הקהילה אז למדו כי גם זה כבר לא הולך, ואיבדו את הכל את המשפחה ואת הקהילה

השאלה שאני מציב כאן, האם שווה לנו כל מה שקורה כאשר צריך לשם כך להקריב קרבנות כאלו? או שמא שלימות המשפחה והקהילה עדיפים על פני סוג צוואות כאלו. האם באמת תפקיד הצוואות של האדמורי"ם הוא להרוס את המשפחות והקהילות? מציאות שזה מה שקרה וקורה לא רק בסדיגורא, האם את זה אנו מבקשים ועם המציאות הזו לחיות, או שמא מה שקרה הפעם אולי יגרום לשינוי רציני כזה שיחייב לקחת בחשבון את המשפחה והקהילה בטרם מחליטים איך לכתוב צוואה

אשרי מי שיש להם בן אחד ואין להם בעיה. איני רוצה לפגוע באף קהילה ולא אציין שמות, אבל האם הבנים יחידים חכמים וראויים לתפקיד? גם היכן שיש שניים האם תמיד אחד מהם מתאים, האם האדמורי"ם המכהנים בפועל הם כאלו שאפשר להתפאר בהם בחכמתם ועניינים אחרים שאיני רוצה כאן לרמוז עליהם, ובכל זאת, הבן שאם היה נולד אצל אבא שאינו אדמו"ר היה בקושי אינסטלטור ויתכן שגם זה לא, הופך לאדמו'ר, ומדוע? מפני שאין מישהו אחר

עכשיו בואו נשאל שאלה אחרת, האם שווה להרוס משפחה וקהילה בגלל שרוצים למנוע מפלוני או אלמוני מלהיות אדמו"ר? מדוע שלא עדיף היה למנות את כל הבנים לאדמורי"ם וכל חסיד יבחר במי שהוא רוצה. אם ככה היה כתוב בצוואה, סדיגורא היתה היום שלימה, ולא רק שלימה, יתכן והצעיר היה זוכה ליותר חסידים. במצב שנוצר פרצה מלחמה של ממש בין האחים, כולם מושמצים. החומר ששלחו לי מכל צד כולל מאנשי הבן הצעיר נגד האחרים מזעזע. האם לא היה טוב יותר למנוע את כל זאת על ידי מינוי אדמורי"ם של כמה אחים ואפילו כל האחים, כמובן כל אחד בעיר אחרת ושלום על ישראל. המשפחה והקהילה היו ממשיכים לחיות בשלום ולתפארת, כזו אשר היתה מחנכת את הנוער לחיים אחרים. היום עסוקים רק עם מי שנפל, מי חטף, איך בחרו בחמישי, ומה קורה עם האחרים, ומדוע האבא עשה ככה, מי שגרם לכל ההשמצות נגד האחים ונגד עצמו, זה לא אחר מכותב הצוואה שלא לקח בחשבון את התוצאה

האם באמת נגזר עלינו לחיות חיים כאלו? האם זו דרכה של תורה וחסידות? או שמא הגיע הזמן לעשות תיקון גדול ואולי אף תקנות למנוע מצבים כאלו. אין רשות לאדמו"ר כלשהו לשפוך דם ולהרוס משפחות וקהילות. מי שעושה כך זה לא רק שהוא לא חכם, זה מוכיח על אכזריות נוראה, ויתכן מאוד שהוא לא קלט בשעת מעשה מה שהולך לקרות, מפני שאם הוא ידע ובכל זאת עשה מה שעשה, יש לכנותו בכינויים הכי קשים

להמשיך לחיות עם מלחמות בין אחים ומשפחות של אדמורי"ם, להרוס קהילות ולהתפלג בצורה שכזו, זו בושה והרס העתיד היהודי החרדי והחינוכי. לא לשם כך הקים הבעל שם טוב את החסידות. אני משוכנע שהוא מתגלגל בקבר בכל עת שקורה דבר כזה על חשבון הגב שלו. חייבים לעשות סוף לדרך הזו, ולהוביל את החסידות כולה מקצה לקצה לדרך שתבטיח את שלמות המשפחות הקהילות ושמירה על כבוד כולם. שפיכות דמים בצורה כפי שנעשתה היא חמורה ואסורה, ובמיוחד כאשר זה נעשה על ידי מי שיתנו מוסר לאחרים כאשר הם בעצמם חוטאים בתחום הזה יותר מאחרים

חיים שאולזון