זו תקופה לא פשוטה.
קורונה.
יש חיידר.
אין חיידר.
אין לילד סדר יום נורמלי.
הוא מספיק מבולבל.
כל יום בתקופה הזאת הוא יום מאתגר.
אבל הבוקר הזה הוא שונה.
יש הפגנה פה בכניסה.
"הפגנה, לא חשוב על מה"
אוהו. זהו שכן חשוב.
הפגנה נגד הילד.
נגדי? כן נגדך, ילדון.
אין לך כניסה לחיידר.
עצור.
יש פה שומר.
אין פה כניסה למחבלים.
לערבים.
לחילויינים.
לפרעמדעס.
פה זה רק החיילים בצבא.
צבא צפון גוריאה.
כן אתה ילד.
עוף מפה.
מה אתה מבין.
מה אתה לא מבין.
אבא שלך בגד.
בכל הקדוש והיקר.
הוא הולך עם כל הלבוש.
הוא לומד.
הוא מתפלל.
הוא שומר תורה ומצוות.
הוא אפילו חסיד.
אבל לא חסיד של מי שאנחנו מחליטים.
אנחנו, בעלי הנדל"ן פה.
רוצה ללמוד תוירה, טייערע ייונגאלע?
לך מפה.
תסתלק.
נפגע בך בנשמה.
ילד זך.
טהור.
שלא טעם טעם חטא.
שהשמועסן מלאים על ימי הנערות שלך.
לך.
עוף.
תברח.
כופר.
עוקר תורה.
עוכר ישראל.
כן. אתה.
אין לך יותר זכות כניסה לחיידר.
כי אבא שלך.
כי אבא שלך.
כי אבא שלך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.