לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
אברכים שנתקעו
לשלושה חודשים בבית עקב הנגיף, רטנו, התלוננו ושאלו:
מתי כבר
נחזור לעבודה?
לפני
שבועיים חזרו סוף סוף לעבודה, וכעת הם שוב מתלוננים, ושואלים:
מתי
בדיוק מתחיל הגל השני?
אברך
אחד התלונן בפני וסיפר שנכנס לבידוד, ומרוב שיעמום הוא אכל רוב היום, הבעיה
המרכזית היא, שכרגע אינו יכול לצאת מחדר הבידוד, הדלת צרה מדי.
נזכרתי
בעקבות דבריו, בסיפור על 4 אנשים כבדי משקל שצחקו בהומור שחור על מצבם והתוודו
בסיפורים משעשעים שאירעו עימם.
אמר
האחד: כ"כ שמן אני שכאשר רציתי לקנות חליפה, לא היה את המידה שלי ונאלצתי
ללכת לחייט להזמין חליפה לפי מידה אישית (קאסטעם בלע"ז), נעמד החייט לעשות את
מלאכתו והצמיד את החוט מדידה למותני, וכאשר התחיל להסתובב סביב גופי אמר לי: תחזיק
את החוט הזה צמוד למותן, אני חוזר עוד כמה דקות...
אמר
השני: מה שקרה לך זו בדיחה לעומת מה שקרה לי, עמדתי מתחת לחופה והכלה באה לעשות את
ה-7 סיבובים כנהוג, באמצע הסיבוב שמעתי אותה לוחשת תפילת הדרך...
גיחך
השלישי במרירות: מילא אתם, קרה לכם חד פעמי, אני יש לי בעיה קבועה, כל פעם שאני
עולה לאוטובוס, אני יורד עד לספסל האחרון, כי אני לא אוהב שמדברים לי מאחורי הגב,
אבל אז אני שומע את הנהג מכריז: חברה, תחגרו ותחזיקו חזק, החלק הקדמי מתרומם ואנחנו
ממריאים...
צחק
הרביעי ואמר: באתי לקופת חולים, נכנסתי לרופא ואמרתי לו: כואב לי הבטן. שואל אותי
הרופא: באיזה רחוב?
ולסיום,
כאשר עסקתי תקופה במקצוע השדכנות, נודע לי על בחור ממשפחה טובה שלמרות שהחזיק
מעצמו, אמר לי שרוצה דוקא שידוך של כבדת משקל, כי ידוע שכבדי המשקל יש להם לב טוב,
וכמאמר השמן: יש לי לב ענק וכל הבטן הזה, זה רק כדי להחזיק אותו.
אכן שלחתי
אותו לפגוש אחת כזאת כבקשתו, וכעבור שעה, התקשר אלי ואמר: אני אמנם ספר תורה ולכן
אין לי בעיה עם מישהי בגודל הבימה, אבל לא חשבתי שתשלח לי את כל הבית מדרש...
בברכת
חג שמח ושבת שלום
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.