החיזוק היומי - הרב אליהו רבי

שלום וברכה מורי ורבותי!

והתגובות שלכם על בקשתנו בעניין אותן תגובות רק הולכות ומעצימות, ואני רוצה להסביר זאת שוב ויחד מבין עד כמה זה חשוב לכולנו.

ישנם אנשים שמנסים לרצות את כולם, למצוא חן בעיני כולם, לעשות הכל בכדי שכולם יהיו מרוצים, וזה מתכון להפסקת החיים, ואני לא רוצה לנקוט בלשון חריפה יותר.

אני רוצה יחד אתכם לשנן כלל: "הרוצה לְרָצוֹת, מפסיק לִרְצוֹת, ומי שמפסיק לִרְצוֹת מפסיק את החיים".

אדם שיקום בכל בוקר ולא יהיה לו מה לרצות מאותו רגע פשוט מפסיק את חייו ולא יתן לעצמו אפשרות של תקומה לעולם.

לא מנסים לרצות את כל העולם, לא מנסים לגרום לכולם להיות מרוצים, "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה, לו), לימדו אותנו רבותינו הקדושים, רק כאשר החיים שלך ישארו שלווים ושקטים, מותר לך להשקיע בחייהם של אחרים, אבל אם אתה משקיע למען אחרים והורס את החיים שלך, הרי שהרסת גם את חייך וממילא גם את חייהם של אותם התלויים בך.

אף אחד מאיתנו לא אמרו לרצות את כל העולם, אף אחד מאיתנו לא אמרו לגרום לכולם להיות מרוצים ממנו, אף אחד לא צריך לרצות את האחרים, כל אחד צריך לעשות את מה שכפי יכולתו, המקסימום שהוא יכול למען האחרים, מעבר למקסימום צריך להשים קו אדום ולהניח ולומר: "עד כאן תחום שבת, מעבר לזה אני לא מסוגל לעשות".

אני חוזר איתכם יחד שוב פעם, "הרוצה לְרָצוֹת, מפסיק לִרְצוֹת, ומי שמפסיק לִרְצוֹת מפסיק את החיים".

אין כזה מושג לרצות את כולם, עושים כפ יכולתנו, במקסימום האפשרי ולא מילימטר אחד מעל.

זה נכון לגבי כל אחד מאיתנו, בכל מקום בעולם, בכל עת ובכל זמן, הנסיון לרצות הוא נסיון להפסיק לרצות, וממילא להפסיק את החיים היפהפיים שהעניק לנו ה' יתברך.

יזכה ה' כל אחד ואחד מאיתנו לעשות את המקסימום שהוא יכול למען האחרים, ויותר מכך לדעת היכן להניח את הגבול האדום, ומשם לדאוג לחייו האישיים, למשפחתו, ולכל התלויים בו.

ברוכים תהיו!