לידידיי
ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
אינני
מוכיח בשערים וגם אינני אוהב לחטט בחסרונות היחיד והרבים ועל כן אין להתייחס
לדבריי כאל דברי מוסר שהרי עלי הקטן ודאי חל הכלל: 'קשוט עצמך תחילה'.
אך לפעמים
עולה רעיון כלשהו שמנקר במוח וכדרך בני אדם, רוצים לבטא את מחשבותיהם, גם אני אבטא
את הרהורי ליבי ולא חלילה לקטרג, כי אם לתשומת לב בעלמא, ואם יועילו הדברים אפילו
לאחד והיה זה שכרי.
אמרו
חז"ל: לוחות הראשונות שניתנו בפומבי, שלטה בהם עין הרע ונשתברו, משא"כ
בלוחות שניות שניתנו בצנעה ונתקיימו, ונשאלת השאלה:אם שייך עין הרע גם באירוע כזה
שהקב"ה מקדש את עמו ונותן להם לוחות כנדוניא בחיבה גדולה כחתן לכלה, מדוע לא
עשה זאת בצנעה?, או לחילופין לא מנע עין הרע מהמאורע, הרי אין דבר מוגבל אצלו?
ותירצתי:
כי אכן, לו היה הכל בשלימות לא היה יכול עין הרע לשלוט בלוחות, אך כיון שהיה פגם
בכך שלא התעוררו בזמן למעמד הר סיני ואף היה צריך לכפות עליהם הר כגיגית, בדבר שיש
פגם יכול עין הרע לחדור ולשלוט.
מאמר
חז"ל זה עלה לנגד עיני בחגיגות סיום הש"ס שנחגגו בפומבי ובקול רעש גדול,
ועשו זאת בצדק, כמו שמעמד הר סיני היה בפומבי ובקול רעש גדול, והרגעתי את עצמי, כי
כאן יש דבר השלם, סיום הש"ס של רבבות אלפי ישראל על כל חוגיו באחדות נפלאה
ולא יתכן שיהיה פגם בזה.
אך סמוך
ונראה, מיד לאחר מכן פגעה בנו יד ה' בנגיף שלא היה כמותו מזה עידן ועידנים, ואין
פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, וכבר חודשיים שתמה אני לדעת ולהשכיל מה פגם יש
במעמד כה אדיר וקדוש כסיום הגדול והנורא הזה.
ובשבת קודש
שעבר עלתה במחשבה התשובה לכך, וממש מידה כנגד מידה.
רבינו
הקדוש חיבר ששה סדרים משניות, ועליהם נבנה התלמוד בבלי שאנו לומדים אותו דף ליום
ומסיימים אותו אחת לשבעה, אך באמת אין זה סיום מושלם, שהרי לאחר המסכת הראשונה
(ברכות) מגיעה מסכת פיאה, המסכת הראשונה מתוך כעשרים מסכתות שנותרו במשניות ואין
עליהם בבלי, וכאשר אין לומדים אותם חסר בסיום הש"ס והמה נותרים נכלמים
ומבויישים כדלים בפתח, מקנאים באחיותיהן המסכתות הנלמדות בחדוה ובשקיקה.
ומהי המשנה
הראשונה במסכת פיאה הפותחת את סדרת המסכתות הנכלמות הנ"ל? 'אלו דברים שאין
להם שיעור', הבה ונתבונן מה המשנה הזאת מונה ונראה כי כל מה שמופיע בה היכה בנו וכהה
לנגד עינינו בכאב גדול. כדלהלן:
'כיבוד אב
ואם', עינינו כלות ללכת לבקר את ההורים היושבים בדד בכאב בלי ביקור הילדים
והנכדים.
'גמילות
חסדים' בגוף נתמעט הרבה, ואפי' גמחי"ם רגילים סגורים כיום, כאשר מחוץ תשכל
חרב ומחדרים אימה.
'ביקור
חולים, הכנסת כלה, הלוית המת', שלושתם נותרו כמעט מיותמים לצערנו ולדאבוננו,
החולים יושבים בדד ללא מבקרים, החתונות בצמצום גדול ללא ידידים וקרובים, והלויות
המת ללא משתתפים.
'השכמת בית
המדרש שחרית וערבית', הרי ננעלו לחלוטין 'ותלמוד תורה כנגד כולם', כל התתי"ם
והישיבות ננעלו.
הרי לנו
תמונה ברורה של המשנה הראשונה הזועקת את זעקתה וזעקת חברותיה.
אז מה
הפתרון? קל מאוד, כל יום אחר לימוד הדף היומי, ללמוד סה"כ 2 משניות בודדות
ובאופן כזה נסיים כל המסכתות שאין עליהם בבלי יחד עם סיום הש"ס והשמחה תהיה
שלימה בלי פגם כלשהו ובלי מסכתות נכלמות ומבוישות.
ולכל מי
שאומר כעת: אויך מיר א' מאן דאמר, תקראו שוב את השורות הראשונות בהן התחלתי את
המאמר.
שבת שלום
ומבורך רפואות וישועות לכלל ולפרט
ישראל אהרן
קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.