בימים האחרונים עולה שוב הנושא של אלימות שוטרים.
עם קצת מחשבה מחוץ לקופסה אפשר להגיע לתובנה שרבים לא יעזו לומר, אבל היא לדעתי אמת צרופה.
מכירים
את התופעה שמעצבנים אותנו ואז כשנתמלאה הסאה פורקים את העצבים על מישהו
אחר? זה כנראה מה שקורה עם השוטרים. הם מגיעים לשכונות החרדיות הקיצוניות,
ששם מקבלים את פניהם עם קריאות "נאצים" "שיקצע", ועם זריקות אבנים וביצים
וטיטולים ופחי זבל וכדומה, ואסור להם להגיב כמתבקש. המון חוגג מתקהל סביבם
צועקים עליהם ביודעם שלא יעשו להם כלום: הרי אי אפשר לעצור את כולם, אלימות
פיזית מצד השוטרים זה התאבדות כי הם מועטים ואם ישתמשו באמצעים מיוחדים
יישפטו. אח"כ מגיעים עצבנים למקום אחר ורואים מי שלא מסכים להזדהות,
להתפזר, וכדומה, שיקול הדעת שלהם משתבש והם מכים אותו.
מה שיכול
לפתור את בעיית אלימות השוטרים זה דווקא להתיר להם להשתמש באלימות (כדורי
גומי, רימונים, טייזר וכו') כשהיא מתבקשת. גם אין צורך בכח פרופורציונלי
כמו שטוענים בתקשורת, כי לא מדובר בתחרות לחימה אלא באכיפת החוק, ולכן יד
השוטרים חייבת להיות על העליונה. מעשית, זה יעבוד נפלא: יזהירו, לא יאמינו,
אז יעשו את זה פעם אחת, ומכאן והלאה לא יעזו אותם קנאים להתנהג כמו שעושים
היום.
ומפורסם הסיפור על ר"ח מבריסק שאמר שאותם קנאים הם
הציונים הכי גדולים, כי אם באמת היו חושבים שהשוטרים נאצים לא היו מעזים
להתנהג כמו שהם מתנהגים. אז הגיע הזמן להוציא מהקנאים את הציונות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.