שביעי של פסח, הסגר, והחרות האמיתית

לא היו לנו ימים כאלה, מעודי לא עברתי זמנים כאלו, רק להעלות במחשבה שבאחרון של פסח לא נאמר יזכור בבית הכנסת זה כל כך קשה לקבל, מכיר אני יהודים באמריקה שבשבילם יזכור הוא כימים נוראים, בתי הכנסת מתמלאים במספרים של יהודים שחלקם לא בא בכל השנה פרט לימים נוראים וליזכור, זה יום שאתה רואה כל כך הרבה בבית הכנסת באיזורים ששם גרים רוב רובם של יהודי אמריקה, והנה את זה לקחו מהם ועבורם אין מכה גדולה מזו

אצלנו החרדים זה אחרת, אבל להתפלל ביחידות? גם אם נכון ש'יזכור' אפשר לומר ביחידות לא צריך מנין לזה, ובכל זאת איזה טעם יש לזה בלי ארון קודש פתוח. וכאשר נוסיף לכך את השמועות שמרחפות על מה שקרה לפלוני ולאלמוני כמה הגיעו לבתי החולים וכמה זקוקים לישועות, זה לא מוסיף לחג, למרות שברור לנו כי אלו ימים שצריכים לעבור בשביל להגיע לישועה. הסיבה שאוכלים מרור ומצה יחד, מפני שאין חירות בלי שעוברים את המרור, אז נקוה כי מה שכבר עברנו הספיק בשביל החירות האמיתית, שהיא הגאולה, שנזכה לה בקרוב, ונקוה שזה יהיה הכי קרוב שרק אפשר

יושבים אנו בניו יורק ושומעים את הטענות של תושבי בני ברק ושכונות חרדיות ברחבי הארץ ומתפלאים עליהם, לכאורה הם צריכים היו להיות אלה שיבקשו סגר, השאלה היא האם הם רוצים לשמור על בריאותם או לחיות בסיכון, אם רצונם חיים, הסגר היא הסגולה הכי טובה לכך. למדנו בניו יורק, שכל מי שהתרחק מאנשים ונמצא לבד, ברוך ה' מצליח לעבור את התקופה הזו, ומי שזלזל משלם את המחיר. עדיף סגר של כמה ימים ואפילו כמה שבועות ולצאת מן המגיפה הזו בריאים, מאשר שיאפשרו להסתובב בהתקהלויות וברחובות ושכל כך הרבה ישלמו בבריאותם ואחרים בחייהם. מה שקורה בניו יורק ובאיזורים סביב, זו תוצאה שזלזלו, חשבו שלא צריך סגר, המשיכו להתנהג כאילו שאין מגיפה, ומידי יום אנו שומעים על עוד שמתו

כל יום שנמצאים לבד רחוק מאחרים הוא יום שפחות מדבקים וזו כבר ישועה, צריכים אנו להגיע לימים שהכי פחות אמבולנסים ידהרו לבתי החולים. מה שקורה בברוקלין מחריד ממש, מספרם של האמבולנסים שדוהרים לבתי החולים מעולם לא היה דבר כזה, אשריכם בישראל שהפעילו יד חזקה, הם עשו לכם רק טובה. בניו יורק הנשלטת על ידי הדמוקרטים שרצו לעשות דוקא לנשיא טראמפ והתחילו מאוחר מאוד, משלמים את מחיר המתים והחולים הגדול ביותר באמריקה, הם יכלו למנוע זאת אם היו פועלים בזמן

עתה הוא הזמן לחשבון נפש, איך זה שדוקא אצלנו החרדים מספר החולים כל כך גדול, האם לא קלטנו בזמן, שעלינו לעשות את הצעדים המתחייבים, ודוקא מפני שאנו מחוייבים ב'ושמרתם את נפשותיכם', עוד לפני שמכריחים אותנו ממשרד הבריאות, או שקלטנו ופשוט זלזלנו בטוחים היינו כי אלינו זה לא יגיע. אז הנה בגלל הזלזול אנו עוברים מצב הזועק לשמים, הולכים לעולמם צעירים מי שאיש לא חלם כי זה יקרה להם, מי שהיו בריאים עד לשבועיים האחרונים והלכו לעולמם. נכון נפטרו גם מי שסבלו גם קודם לכן מבעיות אחרות, אבל דוקא אלו חייבים היו להתחיל לשמור הרבה לפני כן בשל מצבם ולא עשו זאת

השמירה והזהירות במצבים כאלה הוא האל"ף בי"ת ולפני הכל, וכל מי שמתיר לעצמו מניינים או כל סוג של התקהלות אפילו כשעומדים במרחק מסכן את עצמו ואחרים, ומי יודע כמה מתו או חלו בגלל אותם מי שהתחכמו ומשוכנעים היו כי הם יודעים מה שהם עושים

חיים אנו בדור ומצב שאין מי שידריך את הציבור, וכל אחד חייב לתפוס את עצמו בזמן בטרם יהיה מאוחר מדי. ראינו מה שקרה בחודש האחרון, כאשר יכלו הרבה קודם למנוע את ההתקהלויות ולא עשו זאת, ובמקום שאין איש על כל אחד להשתדל להיות איש להבטיח את עצמו מפני שזו חובתו. עלינו לזכור כי מוטב להפסיד יום בשביל שנוכל לשמור עוד הרבה ימים, אלו שחוששים מאותו יום, בסופו של דבר נשארים בלי כלום

מיד אחרי פסח נתמודד עם שאלת השאלות האם פותחים את הישיבות, ואם לא, האם יארגנו שיעורים באיזורי המגורים, יהיו מי שילחמו לחזור ללימודים, הרצון של כולנו הוא לחזור לחיים כסדרן כמו שהיה. אבל כאן המקום לומר לכל אלו, כי ההרגשה היא כי מה שהיה לא יהיה עוד, ועתה ייאלצו לשמור מרחק אחד מן השני למשך תקופה ארוכה, ייאלצו ללבוש מסיכות ועוד דברים שירחיקו מן הסכנה, החיים משתנים, לא עוד לחיצות ונשיקות ידיים של רבנים ואחרים, זה לא יהיה קל להתרגל לחיים החדשים, אבל כל עוד מתמודדים עם הנגיף עלינו לעשות כל מה שאפשר להימנע מסכנה

זו היא החירות האמיתית, ישנם מי שסבורים כי חירות זו נוחות, טעות בידם, החיים בסכנה היא ההיפך מחירות, חיים מתוך שמירה זו החירות האמיתית, מפני שמאפשרת ומבטיחה לנו חיים ארוכים ובריאים

חיים שאולזון