זכינו בדורנו הירוד לדבר ששום דור לא זכה בו: תרבות ההבטחות של קופת העיר.
"תרום לנו ומובטח לך כך וכך".
אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו לחדש מה שגדולי הראשונים לא זכו בו.
"הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים ואם אין שתמית עצמה בצער דברה שלא כהוגן בקנאתה וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה ויחר אף יעקב שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים ואיננו חושש בדבר כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו וזה ליסר אותה ולהכלימה והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב שבה להתפלל על עצמה אל שומע צעקה (רמבן פרשת ויצא)
"ויאמר השם אלי רב לך" בזה יודע שרב לך כי אני רבך כי כמה פעמים נצחתני ועתה לא תוכל לנצחני
אבל קופת העיר גדולה יותר מהרמבן ויותר מבעל הטורים. והיא רשאית לתת הבטחות לציבור. אשרינו שזכינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.