והאדם מי הוא ומה הוא

במדרש תנחומא פקודי

שלשה חדשים הראשונים הולד הוא דר במעי אמו במדור התחתון. והשלשה חדשים השניים דר במדור האמצעי. והאחרונים דר במדור העליון. וכשמגיע זמנו לצאת לאוויר העולם, הוא מתגולל ויורד ברגע אחת מן העליון לאמצעי ומן האמצעי לאחרון. ומכל מה שאמו אוכלת ושותה בראשונה, הוא אוכל ושותה, ואינו מוציא רעי. לפיכך נאמר: עושה גדולות עד אין חקר נפלאות עד אין מספר ( שם ט י). לסוף מגיע זמנו לצאת לאוויר העולם. מיד בא אותו המלאך ואומר לו: הגיע זמנך לצאת לאוויר העולם. והוא אומר לו: למה אתה רוצה להוציאני לאוויר העולם? אומר לו המלאך: בני תדע שעל כורחך אתה נוצר. ועכשיו דע שעל כורחך נולדת. ועל כורחך אתה מת. על כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ואינו רוצה לצאת משם, עד שמכהו ומכבה לו את הנר שהוא דלוק על ראשו ומוציאו לאוויר העולם בעל כורחו.מיד שוכח התינוק כל מה שראה ביציאתו וכל מה שהוא יודע. ולמה התינוק בוכה ביציאתו? על מה שאבד מקום הנחה והרווחה ועל העולם שיצא ממנו. באותה שעה מתחלפים עליו שבעה עולמות: עולם ראשון, דומה למלך, שהכל שואלין בשלומו ומתאווין הכל לראותו, ומחבקין ומנשקין אותו, מפני שהוא בן שנה. עולם שני, דומה לחזיר, שהוא שוגש באשפות, כך הולד שוגש בצואה כשהוא בן שנתיים. עולם שלישי, דומה לגדי, שהוא מרקד לכאן ולכאן במרעה טוב לפני אמו, כך התינוק מתענג לפני אביו ואמו ומרקד לכאן ולכאן ומשחק והכל שמחים בו. עולם רביעי, דומה לסוס שהוא מהלך בסטריות. ואימתי? כשהגיע על פרקו, כשהוא בן שמונה עשרה. כשם שהסוס רץ ומשתבח, כך הנער משתבח בבחרותו. עולם חמישי, דומה לחמור, שמניחין עליו אוכף. כך לבני אדם מניחין לו אוכפו עליו, נותנין לו אשה ומוליד בנים ובנות, חוזר והולך לכאן ולכאן ומביא מזון ומפרנס לבניו ומכלכל, ונותנין עליו משא והוא מעומס מן בנים ובנות. ואימתי? כשהוא בן ארבעים שנה. עולם ששי, דומה לכלב, שהוא חצוף לכאן ולכאן ונוטל מזה ונותן לזה ואינו מתבייש. עולם שביעי, דומה לקוף, שנשתנה דמותו מכל הבריות, שואל על כל דבר ודבר, ואוכל ושותה כמו נער, ומשחק כמו תינוק, וישוב לימי עלומיו בדעת אבל לא בדבר אחר. ואפילו בניו ואנשי ביתו מלעיגין עליו ומקללין אותו ושונאין אותו. וכשהוא דובר שום דבר, אומרים לו הניחו לו, כי הוא נער וזקן. והוא דומה לקוף בכל ענייניו ובכל דבריו. ואפילו התינוקות מלעיגין עליו ומשחקין בו. ואפילו צפור דרור ינערנו משנתו.  לסוף הגיע זמנו, בא לו אותו המלאך ואומר לו: תכירני. אומר לו: הן. ואומר לו: למה באת לי היום מכל שאר הימים. אומר לו המלאך: כדי להוציאך מן העולם, כי הגיע זמנך להיפטר. מיד מתחיל בוכה ומשמיע קולו מסוף העולם ועד סופו. ואין הבריות מכירין ולא שומעין את קולו, חוץ מן התרנגול בלבד. ואומר למלאך: הלא כבר הוצאתני משני עולמות והכנסתני בזה העולם. ואומר לו המלאך: והלא כבר אמרתי לך: שעל כורחך נוצרת, ועל כורחך נולדת, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך את עתיד ליתן דין וחשבון לפני הקדוש ברוך הוא. והן הן ארבעה מחנות הראה הקדוש ברוך הוא לאליהו זכרונו לברכה, שנאמר: צא ועמדת בהר וגו' (מ"א יטיא). אמר לו: אליהו, מה הן אלו ארבעה מחנות שאתה רואה? אמר לו: ריבון העולמים, איני יודע. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אלו ארבעה עולמים שאדם עובר עליהם. אלו הם: רוח גדולה וחזק (שם), הוא העולם הזה, שהוא דומה לרוח שהוא עובר. ואחר הרוח רעש (שם), אחר העולם הזה יום המיתה שדומה לרעש שמרעיש כל גופו של אדם. ואחר הרעש אש (שם שם יב), הוא אחר המיתה, דינה של גיהינום, שהוא כלו אש. ואחר האש קול דממה דקה, אחר דינה של גיהינום, זהו יום הדין הגדול, שנאמר: כי גדול יום וגו' (יואל ב יא).אל יישאר בו, אלא הקדוש ברוך הוא לבדו בעולמו בלבד, שנאמר: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישע' ב יא). ועליו הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר: לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ (תהלי' קלט טו), במדור התחתון שבמעי אמו. 

דבר אחר: כשרצה הקדוש ברוך הוא לעשות האדם, אמר לתורה: נעשה אדם וגו' (בר' א כו). אמרה לפניו: ריבון העולמים, האדם שאתה רוצה לעשות, קצר ימים ושבע רוגז (איוב יד א), יבא לידי חטא. ואם אין אתה מאריך אפך עמו, ראוי שלא בא לעולם! אמר: ועל חנם נקראתי, ארך אפים ורב חסד (במד' יד יח)?! והתחיל מקבץ את גופו של אדם הראשון מארבע רוחות העולם, כדי שלא תאמר הארץ, אין עפר גופך משלי. אם לוקח ממזרח ויפטר במערב, כדי שלא תאמר ארץ מערב, אין עפר גופך משלי, לא אקבלך. ולפיכך נטלו מארבע רוחות העולם, כדי שבכל מקום שיפטר שיקבלו הארץ, כמו שנאמר: כי עפר אתה ( ברא' ג יט). ושתים עשרה שעות היה היום. בשעה ראשונה, צבר עפרו של אדם. בשניה, גבלו מן המזרח למערב, שנאמר: אחור וקדם צרתני (תהל' קלט ה). אחור, זה מערב. וקדם, זה מזרח, כמו שנאמר: קדמה מזרחה (שמו' כז יג). וראוהו ונתייראו מלפניו, היו סוברים שהוא בראם, ובאו להשתחוות לו. אמר להן: למה באתם להשתחוות לי, נבוא כולנו נראה כל הבריות שברא הקדוש ברוך הוא. והיה תמה בלבו.התחיל משבח ומפאר ליוצרו, ואומר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלי' לא כ). ואומר: מה רבו מעשיך ה' (שם קד כד). קם על רגליו והוא כתואר וכדמות אלהים, והיה קומתו אחריו. והלבישו גאות ועוז והמליכו עליהם ליוצרו, ואמרו: ה' מלך גאות לבש ( שם צג א). 

ללמדנו

שהאדם אינו מישהו מוגדר כבעל רצון ואופי כזה או אחר אלא מערכת דינמית של התהוויות מטה-מורפוזיס בלע''ז.. והמשכיל יבין, שכמו שבספירות העליונות כל ספירה וספירה נושאת עמה את מכלול מערכת הספירות כולן, (חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכן כולן) גם כל אחת ואחת מעולמותיו של האדם בזמנם יכללו את מכלול מאפייני העולמות כולן ולעולם אין אנחנו יודעים באיזה עולם מעולמותנו (תעלומותנו) אנחנו או חברינו אחוזים. אין שמץ של תבונה בדוננו את חברינו שלעולם לא נדע את מקומם, רק הוא שופט כל הארץ מסוגל להוציא עלינו משפט צדק..

י.פ.