שלום וברכה מורי ורבותי!
היום יום פטירתו של הגאון הצדיק רבי איסר זלמן מלצר.
פעם
אחת ניגש בחור לרבי איסר זלמן ואמר לו: "אני אמור לשוב לעירי, לביתי,
לחיים טובים ולשלום, ולאחר מספר ימים אני חוזר לישיבה הקדושה".
שאל אותו כבוד הרב: "האם אתה לא עובר במהלך הדרך במקומות מפוקפקים, במקומות שבהם יש דברים שאתה לא אמור לראות?".
אמרו לו: "כבוד הרב, ברור שאני עובר בכאלה מקומות, אבל אני לא מפחד, אני יודע להתגבר, אני אסתדר, אני אצליח, אין שום דאגה בליבי".
אמר לו רבי איסר זלמן מלצר: "אני אדם זקן וחולה ורואה רק בעין אחת, ואני לא רגוע, אני כל פעם חושש וחושד בעצמי אולי אראה מראה אותו אני לא אמור לראות. ואילו אתה, צעיר שרואה בשתי עיניך בבריאות, עד מאה ועשרים, מדבר בכזה ביטחון?".
מה קורה כאן?
אומר לך רבי איסר זלמן מלצר: "יקירי! כל האנשים שנפלו, היו אלו שלא חששו ליפול".
"אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד"
(משלי כח, יד), זהו אותו אדם שתמיד חושש: "אולי אם אני אתקרב למקום לא טוב
אני אדרדר? אולי אם אני אתחבר לחברה לא טובה אהיה גם אני בעצמי לא טוב?".
רק אדם כזה מצליח לשמור על עצמו.
מי
שסומך על עצמו בעיניים עצומות כביכול, וניגש לכל מקום בעייתי ואומר: "אני
את נפשי אציל", הרי שבסופו של תהליך החברה הרעה משפיעה והמקומות מהם הוא לא
נזהר הופכים אותו לאדם רע.
ככל שיזהר האדם יותר, וככל שיסמוך על עצמו פחות במקומות שכאלו, יזכה להחזיק מעמד, להמשיך ולהתעלות, ולהיות באמת לפי מה שהקדוש ברוך הוא הועיד לו בכחותיו הגדולים והאמיתיים,
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.